להרגיש את השם לידינו ממש
(ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם' לכתבה על הספר - לחץ כאן)
קשה יותר לומר: 'לשם יחוד קודם השיעור' מלהכין את השיעור;
לתושבי שכונת בית וגן בירושלים היה שיעורו הקבוע של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בשבת קודש שעה של קורת רוח מופלגת שיעורו סחף אחריו מאות איש שבאו ליהנות מנופת הצופים שנטפה מפיו של אותו גאון.
מיד לאחר שעלה ארצה מלונדון שם כיהן כאב"ד העיר והתיישב בשכונה הירושלמית ניגש הגר"י אברמסקי אל המרא דאתרא וביקש רשות: 'לומר שיעור' רב השכונה הגר"י אליעזרוב התפלא! ואמר: 'גדול הדור בא אלינו לשכונה ומבקש רשות לומר שיעור?!'
משניתנה לו הרשות החל למסור שיעור עם כמה אנשים בודדים אלא שבתוך תקופה קצרה התמלא בית המדרש על גדותיו ומאות איש הציפו את כל מבואות ההיכל היו אנשים שרכשו דירה בבית וגן אך ורק כדי שיוכלו לשמוע את שיעורו של הגאון בשבת.
הגר"י אברמסקי התכונן היטב לקראת השיעור והיה חוזר על החומר כמה פעמים לפני אמירתו בלכתו לומר את השיעור היה אומר נוסח מיוחד של: 'לשם יחוד קודשא וכו' הריני מכוון לעבוד את השי"ת במצוה ללמד תורה "וללמדה לבני ישראל"'.
והנה למרות שכאמור ההכנה לשיעור עלתה לו במאמצים רבים! העיד על עצמו: שקשה לו יותר להוציא מפיו את נוסח 'הלשם יחוד' הנ"ל מאשר ההכנה בת השעות לפני השיעור! הרב אברמסקי לא הסביר את הדברים אבל נראה שכוונתו היתה: שאמירת שיעור לפני מאות איש מצריכה כוונה טהורה! וצריכה להיות כולה בבחינת: "שמן זית זך" ולהגיע לכוונות שכאלו אין זה מן הדברים הפשוטים. (אנשי שם טז, ב).