להרגיש את השם לידינו ממש
- - - לא מוגה! - - -
לתושבי שכונת בית וגן בירושלים היה שיעור קבוע של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, זכר צדיק לברכה.
וזה היה בשבת קודש, תמיד, שעה של קורת רוח מופלגת.
השיעור סחף מאות אנשים שנהנו מנופת צופים שנטפה מפיו של הגאון.
מייד אחרי שהוא עלה לארץ מלונדון,
שם הוא היה אב בית דין,
התיישב בשכונה הירושלמית,
וניגש
הרב יחזקאל אברמסקי
אל המרא דאטרא
וביקש רשות לומר שהוא.
רב השכונה הגאון הנני עזרוב
התפלא ואמר גדול הדור בא אלינו לשכונה ומבקש רשות לתת שיעור.
משניתנה לו הרשות,
בהתחלה התחיל עם בודדים עד שנהיה מאות.
היו אנשים שעברו לגור בבית וגן
בשביל לשמוע את השיעורים שלו.
והוא היה מתכונן היטב לקראת השיעור וחוזר
על השיעור כמה פעמים לפני שאומר.
ובלכתו לשיעור היה אומר את הנוסח המיוחד לשם ייחוד קודשא בריחו.
הריני מכוון לעבוד את השם יתברך במצווה ללמד תורה,
ללמוד תורה וללמדה לבני ישראל.
והנה למרות
שההכנה לשיעור עלתה לו במאמצים רבים
החיד על עצמו
שקשה לו יותר להוציא מפיו את הנוסח לשם ייחוד
יותר מאשר הכנה בת שעות לפני השעות.
הוא לא הסביר את הדברים,
אבל נראה שכוונתו הייתה שאמירת שיעור לפני מאות איש
מצריכה כוונת טהורה וצריכה להיות כולה בבחינת שמן זית זך
ולהגיע לכוונות שכאלה שהשיעור יהיה עם כוונת טהורה כמו שמן זית זך, זה לא דברים פשוטים.
אז לשם ייחוד
צריך להיות לשם ייחוד קודשא בריחו ושכינתם בדחילו ורחימו ורחימו,
התחילו לה כמה שכינתה
מעפרה וכולי.
ממש הכל יהיה לשמה.
לחזור כמה פעמים על שיעור, בסדר, זה הבנה.
אבל להתכוון באמת לתת את השיעור לשם שמיים, שלא יהיה שום נגיעה
של איזה כבוד,
איזה תענוג כזה שאנשים מבסוטים וכל מיני דברים,
צדדים כאלה, שיהיו פניות ונגיעות, וזה...
כי כשאתה אומר שאתה הולך לכוון לשם ייחוד קודשא בריחו ושכינתה,
בשביל מה אתה עושה את השיעור?
בשביל השם, נשמע.
אז אם אתה מתחיל להרוויח פה רווחים אישיים,
תותים,
אז זה בעיה, אתה מבין? מה אתה
אומר לשם ואתה משקר,
ואתה מתכוון למשהו אחר, ואתה עושה משהו אחר,
ומה יצא פה?
הקדוש ברוך הוא אוהב את זה, הקדוש ברוך הוא כביכול. בואו נצייר ציור כאילו, כמו בני אדם.
השם שומע שיש מישהו עכשיו רוצה לדרוש דרשה,
הוא אומר, רגע, רגע, רגע, לשם זה... והשם אומר, או, יש שם מישהו שרוצה להגיד משהו לכבודי ולעשות ייחוד קודשא בריחו.
יופי, אז הוא יושב כאילו, הקדוש ברוך הוא מקשיב,
ופתאום הוא רואה שהוא בכלל מכוון על עצמו,
ומבסוט מעצמו, מתלהב מעצמו, וכבוד, וזה.
נו,
עד שהושבת אותי, כמו שאומרים, שאני אקשיב, בסוף אני רואה שהכול עושה בשבילך, לא עושה בשבילי בכלל.
הוא יקבל על זה שכר, או יקבל על זה עונש?
אז הוא היה מכוון,
הוא אומר שהיה יותר קשה לו לכוון בלשם ייחוד,
יותר מאשר להכין את השיעור
כמה שעות.
אתם שומעים?
אז מצוות צריכות כוונה, וגם כוונה אמיתית לכוון, שלא נתרגל כבר להגיד כל דבר, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק, תק.
הרי אני מכוון, אני מכוון,
קשה צבע השם,
ואין שום כוונה בכלום,
העיקר למדנו שיש טקסט כזה שצריך להגיד, וזה כמו על שם יחוד שאומרים פה, למה כמו ברוך השם, בעזרת השם, בעזרת השם, בעזרת השם.
צריך שימת לב, אנחנו עובדים את השם.
שיוויתי השם לנגדי תמין,
צריך להרגיש ממש שהשם לידינו,
והוא שומע מה אנחנו אומרים, וצריך שהכוונה תהיה אמיתית.