"אין שכל אין דאגות"
- - - לא מוגה! - - -
אנחנו שמכף רגל ועד ראש אין בנו מתום,
דהיינו אין בנו שלמות,
מלאים חסרונות,
אם זה בביטול מצווה,
אם זה בחטאים רבים במעשה ועוד יותר בדיבור
ובביטול תורה העולה על כולנו
והלב סתום ואטום לגמרי,
בלי נדנות של חרטה כלל.
ומה מאוד צריך לפחד מזה שאין לנו הרגש?
וזה חלילה המדרגה התחתונה ביותר כשאדם מאבד את ההרגש.
כמו שאמרו חכמים זיכרונם ברכה בשבת י״ג,
אין שותה מרגיש.
אומרים את זה היום אחרת, אין שכל אין דאגות.
אבל אין שותה מרגיש,
ואין בשר המת מרגיש באזמל.
עושים לאדם ניתוח,
הוא מת אבל, מרגיש? לא מרגיש.
אפילו ברדמה לא מרגיש.
והאנשים בתרדמת.
חודש אלול, בתרדמת.
וביותר, כשקרובים ליום הדין,
הימים הקדושים הם ימי רצון
שבהם להתעורר זה יותר קל.
וגם הרצונות שלנו בענייני החומר מסייעים לזה
שהאדם לא מרגיש את הימים האלה לפני יום הדין.
תקוע בחומר כל הזמן.
ואנחנו יודעים ברור מעל כל ספק
שאנחנו נידונים בראש השנה.
והרי כל הפרטים,
בפרטי הפרטים
של כל הצרכים שלנו,
הכול יוקצב מחדש בראש השנה.
וזה על פי המעשים של השנה האחרונה וההכנה ליום הדין.
ובכל זאת,
לא מורגשת התעוררות.
וזה אומר שאין לנו הרגשה.
זו המדרגה התחתונה ביותר. זה קרוב להיות מת.
תודה רבה.