אוייי למי שהעולם מטעין בו...
ורמי הקומה גדועים. כל אשרה נועדה לגדיעה.
מעשה שהיה: המשגיח רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל הסתובב בהיכל הישיבה, עבר ליד בחור. בחור טוב, שקוע בלימודו. טפח על שכמו בחביבות והפטיר בהערכה "הא! הבחור החשוב שיודע חצי הש"ס". הבחור הזדקף כנשוך נחש, הביט במשגיח בבעתה, הוא יודע חצי ש"ס?! אבל המשגיח כבר המשיך בדרכו ומכל עבר הביטו בו בהערכה ושב ושקע בספרו. המשגיח השלים סיבוב שב וטפח על כתפו בחיבה "אח! הבחור הנ"ל יודע חצי ש"ס". הפעם רק משך בכתפיו והרים גבותיו והמשיך בלימודו. מה רוצה ממנו המשגיח? ושוב הגיע ושוב טפח והבחור כבר לא הגיב. שיהיה. בפעם הרביעית טפח בחיבה ואמר "ראו,הוא כבר סבור שאגן יודע הוא חצי ש"ס. איי! אוי! למי שהעולם מטעים בו! צריך להיזהר שלא יעשנו אשרה!".
לא צריך להיות בעל גלימה כדי שיעשו אותך אשרה. לא צריכים לקרוא לך "מרן", לא צריכים לקרוא לך "הגאון", "המופלג", "מופלא", "מלובן", וכו'. מספיק שאומרים עלייך מה לא אתה ואתה מסכים, הרי אתה אשרה. אולי אפשר להגיד אשרה מלשון מאושר, מאשר. אם אתה מאשר את הדברים, אתה אשרה. אם אין בך, אז מה אתה מאשר? מה אתה מאושר? אתה רק אשרה. "ורמי הקומה גדועים".