מצווה לשנוא ולהתקוטט עם הרשעים עד שיהיו אויבים!
- - - לא מוגה! - - -
החפץ חיים אומר פעמים רבות שמעטיב משנן לשון הרמב״ם
זאת אומרת, מספרים שהחפץ חיים
משנן לשון הרמב״ם בדעות, בלכוד דעות.
חכם מספר בשבח חברו
ואינו מספר בגנותו כלל.
אומנם היה מגנה מאוד את המינים
והודיע לחבריו בעלי תורה את כל תעלוליהם
ומורגל היה בפיו,
מאמר המדרש בעניין ואהבת לרעך,
שאין בכלל זה המינים.
ואמר, אם תשמע לאחד שמגנה את אביך אם תשתוק,
ובאמת מקרא מלא הוא, הלא משנאיך אדון הישנא ובתקוממיך אתקוטט
תכלית שנאה סנתים
לאויבים היו לי.
זאת אומרת,
חפץ חיים אומר שכשמדברים על מינים, אפיקורסים, אלה שהם לא בכלל עמיתיך,
היה רגיל
שבעניין ואהבת רעך זה לא כולל את מי שהוא לא רעך לתורה ולמצוות.
ובכלל זה אינם המינים וכולי.
ואם אתה שומע את אבא שלך מגונה על ידי מישהו,
אתה תשתוק, אז מגנים את השם, עוברים עבירות, עושים נגד, ביד רמה.
אתה אומר להם, זה לא עוזר,
אז אתה יכול לשתוק, וזה פסוק מפורש.
הסברנו פעם את הפסוק.
הלא משנאיך אשם אשנא. כל מי ששונא את השם הוא משניא את השם. הלא משנאיך משנאיך אשנא, אומר דוד המלך. אני שונא אותם. מצווה לשנוא את הרשעים. יש הלכה כזאת.
אז הוא אומר, זה לא מספיק.
זה עדיין לא אומר שאני מקיים את המצווה כראוי.
ובתקוממיך את קוטט.
אני לא רק שונא,
אני גם מתקוטט איתם.
מתקוטט איתם.
הלא משנאיך אשם אשנא, ובתקוממיך את קוטט.
כמה אני שונא אותם.
תחליט שנאה שנאתים. תחליט.
עד הסוף!
איך אני יודע שקיימתי את זה עד הסוף?
לאויבים היו לי.
אם הם נהיו אויבים שלי,
זה סימן שאני מקיים את המצווה פיקס.
למה? כי כמיים הפנים לפנים,
כן לב האדם לאדם.
אם אני כל כך שונא אותם,
אז זה ודאי מורגש על ידם, כי הלבבות מרגישים.
והם, מרוב ששונאים אותי, הופכים להיות כבר אויבים שלי,
אז אני יודע שאני קיימתי את המצווה כמו שצריך.