עני, עשיר ורשע מגיעים לבית דין של מעלה...
"תנו רבנן: 'עני ועשיר ורשע באים לדין;
לעני אומרים: "מפני מה לא עסקת בתורה?"
אם אומר: "עני הייתי וטרוד במזונותיי"
- אומרים לו: "ענית יותר מהלל?".
עשיר אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?"
אם אומר: "עשיר הייתי ועסוק הייתי בנכסיי",
אומרים: "כלום היית עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום?"
רשע אומרים לו: "מפני מה לא עסקת בתורה?"
אומר: "הייתי נאה וטרוד ביצרי",
אומרים לו: "כלום נאה היית מיוסף?"
מסיימת הגמרא: "נמצא שהלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים".
ושואל המשגיח: "דברים תמוהים! איך אפשר לתבוע מדרגות כאלה מכל אדם - כל אחד יכול להיות הלל?
"אלא" השיב מיניה וביה: "כאן גילו לנו חכמים שבשמים מעריכים את היכולת שלנו לאין ערוך יותר ממה שאנחנו סבורים.
אחרת מה הטעם בשאלה: "כלום היית עני יותר מהלל"?
בשמים עתידים לשאול כל אחד: "כלום יודע אתה מה היה צפון בך? האם ידעת מה חבוי בקרבך?"
ואז יגלו לנו: שהיה הלל טמון בנו! אבל לא השכלנו לחשוף אותו, ולא זו בלבד אלא שהערמנו עליו ערימות של חול עבות יותר מהשלג הכבד שכיסה את הלל מטר שמונים (1.80 ס"מ) גובה. והשלג לא יכול היה להלל ששאף ללמוד תורה באין לו כסף על הגג, ואילו אנו יכולנו גם יכולנו להלל שבקרבנו.
יבוא עני מסכן ויאמר לעצמו: "עסקתי בתורה עד כמה שהנסיבות אפשרו לי",
אבל אז יגלו לו: שהוא לא מיצה אפס קצהו מאפשרויות האמתיות כי הלל היה עני כמוהו אם לא יותר, ואף על פי כן הוא זכה להיות הלל נשיא ישראל.
לגבי אותו עני אז יהיה מאוחר מדי, ויש להצטער על העני האומלל שהיה עני בדעת, הוא לא זכה לגילוי הזה שאנחנו אומרים כרגע בעוד מועד. אבל אנחנו שזכינו עכשיו לגילוי הזה
- כלום יודעים אנחנו לשאול את עצמנו במעוד מועד את השאלה הנוקבת: האם אנו ממצים את אפשרויותינו?
האם אנחנו יודעים לחשוף את התרמית המסתתרת מאחורי הטענה: "אני נהג משאית ויש לי חובות, טרוד אני בפרנסתי? או טרוד אני ביצרי?"
כל זה בעצם קשקושים שיצר הרע מערים עלינו ונותן לנו להבין שאנחנו לא מוגלים יותר ממה שאנחנו מתאמצים ולכן, אנחנו נשארים במצבנו זה.