בעל המאה הוא בעל הדעה
- - - לא מוגה! - - -
כשיודעים שהצדיקים הם חכמים ונבונים ועשירים,
שזה אחד התנאים אפילו בנביא,
שיהיה גבוה,
יהיה נאה,
יהיה עשיר.
למה?
יותר מקבלים דעתו,
בעל המאה,
בעל הדעה. ככה זה עובד, מה לעשות? אנשים מסכנים,
הם רואים לעיניים, הם שומעים באוזניים.
ומלבד הטעם הזה שירום כבוד הצדיקים,
אז יש עוד טעם
להזכיר את עושרם וטובתם של הצדיקים,
כי בזה מתראה כוח הטוב והצדק.
כי טבע האדם,
אם הוא רואה צדיק נעזב,
אז יש לו קושייה.
הוא לא רואה שהעולם עובד בהנהגה הרמונית.
ואף שהוא יודע ששכר מצווה בה יהיה על מליקה,
אין שכר בעולם הזה, מה אתה מחפש? שכל אחד יהיה לו כסף וזה שתי שולחנות, גם תורה, גם גדולה?
לא מחייב.
אפילו שאתה יודע את הדבר הזה, שאין בעולם הזה שכר על המצוות.
והעולם של הגמול זה עולם הנצחי, ודע מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא.
אף על פי כן, בהיות ענייני העולם הזה קרובים להרגשתנו,
אז אנחנו מרגישים כאילו קיפוח הצדק
שרואים צדיק סובל ושם שמיים מתחלל.
אבל אם רואים את הצדיק בגודלו ותפארתו,
בעושרו וטובו,
ובהיות כבוד הצדיקים מרומם בעולם הזה,
מתעשרת בהרגשתנו דרך הטובה,
והאמת מתגברת ושם שמיים מתעלה.
אומרים, הנה, זה מראה שכדאי להיות צדיק וכדאי להיות ככה.
היום זה קצת הפוך, אבל לא נורא.
מכל מקום,
ככה זה עובד אצל אנשים,
מה שהם רואים בעיניים, מרגישים, שומעים,
ככה זה משפיע עליהם, אפילו כשהם יודעים את האמת אחרת.
ויש פה הרגש
של קידוש השם או חילול השם, חס ושלום.
לא רק שמתעורר בנו,
אלא באותה מידה הוא גם מתעורר בכל העולם כולו.
ולכן לא דייה הידיעה עצמה שאדם יודע שטוב לה צדיק,
אלא צריך להזכיר תמיד באופן כזה שייאמר לו כבוד ועיקר.
לכן, הקפידו חכמים שיזכיר אדם תמיד זכר צדיק לברכה.
תמיד תגיד זכר צדיק לברכה, אל תגיד זצל.
תגיד זכר צדיק לברכה, להזכיר תמיד
כבודם של הצדיקים.
וכל מה שתגבר הידיעה אצל המדבר והשומע,
גם המדבר בעצמו,
שהוא לא צריך את התוספות האלה להגיד על פלוני.
זה מועיל לו גם, כי זה משפיע מלמעלה למטה בחזרה.
גם לו, גם לשומע.
ובזה יגדל כבוד הצדיק,
וכבוד שמיים יתעלה.
ולכן יוסף הצדיק, שהזכיר את אחיו
שבטי ים,
לא רצה להזכיר באופן שישמע כאילו הם עניים,
אלא הזכיר אותם באופן
שישמע כבודם בעושרם.
ובזה תגבר הידיעה זו,
כי השם משלם שכר טוב ליראיו וקרנם תרום בכבוד.