עובד, אוכל, שותה, ישן... למה באת לעולם?
- - - לא מוגה! - - -
למה באת לעולם?
עובד, אוכל, שותה, ישן,
בונה, הורס, קונה, מוכר,
מת, משאיר הכול לאחרים,
שמים אותו מאכל לתולעים
והבא בתור.
מה עשית פה?
מה היה כאן?
מה התכלית?
בשביל מה באתר?
אין תשובה.
הוא לא רואה בבריאה לא כיוון, לא מגמה, לא מהלך, לא סדר, לא ראשית ולא אחרית.
לא רואה כלום, לא מבין כלום.
הכול נראה לו חלקים מפורקים, לא קשורים זה בזה.
יש מדינות, יש אנשים, יש שכונות, יש בתי כנסת, יש אוניברסיטאות, יש כל מיני דברים.
כל אחד חי מה שהוא רוצה, זה בחר כך, זה בחר כך, זה רוצה להיות זה,
זה רוצה להיות זה, זה גר פה, זה גר שם.
זה אוכל את זה, זה לא אוהב את זה.
שלום, זה מתחתן, זה לא מתחתן.
זה שני הורים לאמא אחת, אמא אחת לשלושה הורים, אני יודע, הכל מחרבש פה.
ו...
מה בסוף? אז בשביל מה באתם?
ואחרי זה שהוא מת, כולם בוכים. מה אתם בוכים?
מה, לא ידעתם שהוא ימות?
מה, זה התכלית? מתים?
הם עם מה התפרנסו, חברה קדישא?
אז זאת אומרת,
אנשים לא יודעים בעצם סיבת הווייתם בעולם. מבלים את כל הימים ברחוב, מה שנקרא.
גדלים על הספרות שלהם,
שזה באמת שיגעון גדול.
אין בה לא אור ולא בהירות.
הכל תהום רבה, חושך, ערפל, בלבול ובטלתון.
פטפוטים ולעג בעלמא.
כל ימיהם המשך אחד של שטויות והבלים.
כל החוכמה אין בה חיבור ואין בה דיבוק, אין המשך ואין משפט.
אז מה הפלא של כל אלה שנולדים על ברכיהם?
רק מהומה בכל חייהם,
בכל עצמיותם ומהותם.
כל-כולם במהלך אחד של בלבול וערבוביה.
תראו, תוכניות בטמפלוויזיה.
אני לא בקיא היום כל כך במה שיש,
אבל מדי פעם משמיעים לי כל מיני דברים.
תגידו לי איזה תוכנית רצינית אתם מכירים בטמפלוויזיה.
רצינית, ששווה לבזבז שעתיים מהחיים נגיד,
לצפות.
משהו ששווה, אומר, או,
לחיות בשביל דבר כזה היה כדאי.
הכל זה רק להעביר את הזמן.
אבל אם, מה זה סרט?
חרית ברית.
לא היה ולא נברא ולא כלום.
ואפילו אם יש בו איזה רעיון כלשהו ובא להציג איזה מצג כלשהו,
בין אם זה תיעודי או אחר.
נו, אפשר היה להגיד את זה בכמה משפטים,
כמו שאני אומר, וחלאס, לא צריך יותר.
לא פשפשפה, רע, רע, רע.
ומאות מיליונים משקיעים בזה, ואחר כך מיליארדים עושים את זה, כי כולם האבלים.
מה יעשו עם החיים?
מה, יושב בערב ככה,
לקרוא ספר הוא לא רוצה.
להתבונן, מה הוא עושה פה? לא. הוא רוצה להעביר את הזמן, להעביר את הזמן, ככה הוא אומר.
רוצה להעביר את הזמן. וואי, לא נגמר היום, לא נגמר.
לא נגמר.
וסוחם
עד אחת בלילה, שתיים בלילה, נצל את היום כאילו, בסוף קם.
תעבן,
רץ מהר לעבודה, עייף והכול, נלחם כל הזמן בשביל להביא כמה ג'ובות.
משלם לי יס.
והם אומרים לו בסוף נו,
צריך להעלות עוד את המחיר עכשיו.
וכן, וככה זה הולך ומתקר.
מה אתם עושים עם החיים?
מה עושים עם החיים?
בשביל מה?
עבדת, גמרת יום עבודה.
הרווחת 250, 300, 400 שקל. יופי, מה עכשיו?