נתנו לך 70 שנה, מה עשית?!
- - - לא מוגה! - - -
רבותיי, יש לכם אפשרות רק בעולם הזה לבקש דברים רציניים ולזכות איתם לחיי העולם הבא. כי מה שתצאו מפה
זה רק עם הדברים הרוחניים שעשיתם בימי חייכם. עם הגשמי
לא תצאו כלום, כלום, כלום. שום דבר. לא תיקחו כלום.
ממש כלום.
ממש כלום.
אתם יודעים כמה נפטרו היום?
המון אנשים.
הם ידעו? לא כולם.
הם לקחו משהו?
לא. אפילו מברשת שיניים? לא.
כלום.
כלום.
זהו, עטפו אותם
בתוך תכריכים, טמנו אותם, סגרו, להתראות.
איפה הלכו כל ה-70-80 שנה?
נעלמו, התאדו, אין את הבן אדם, אין עם מי לדבר יותר.
אפשר להזכיר אותו פה ושם, אם יש על מה.
דוגמה טובה ושלילית.
אבל עם מה הוא הלך?
רק עם מה שהוא הכין.
מה הכין?
תורה ומצוות אם יש לו אשרה ואין לו, הוא אבוד.
ישאל אותו הקדוש ברוך הוא,
יא אבני, נתתי לך 70 שנה, מה עשית? בוא ספר לי. בוא.
מה עשית?
מה יגיד?
תגיד לי, למדת?
איפה היה לי זמן?
איפה היה לי זה?
לא היה לך זמן?
איך לא היה זמן?
למה הוא עזב הכל והלך ללמוד בתורה שלי, שאמרתי לו, ימוז ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם בלילה?
ולמה אתה הלכת כל היום לעבוד שיהיה לך אוכל?
מה, אתה לא ראית שאני נתתי אוכל לג'וקים ולנמלים ולזבובים ולדבורים ולכולם נתתי אוכל?
מה, חשבת שאני לא אתן לך אוכל?
מה, אתה באמת חשבת שאתה הולך לעבודה ואתה מביא את האוכל?
כשהיית חולה, מי הביא את האוכל?
מי הביא את הרפואה?
מי הביא את הישועה?
מי נתן לך לחיות? מי מילא לך בטרייה בלילה שיהיה לך כוח בבוקר?
אתה שמת את עצמך במטען?
מאיפה יש לך את הכוחות?
מה, שכחת?
לא שמת לב?
עיניים, ברור לך שיהיה, אוזניים, ברור לך שיש.
אף להריח, ודאי, שפתיים לדבר בלי הפסקה.
רק סנדוויץ' דאגת שאני לא אתן לך סנדוויץ'?
זהו.
כוחי ועוצם ידי, אני הולך לעבודה,
נכנס לאוטו, טררם,
נוסע.
הלו, הלו, הלו.
סוגר עסקאות, פששש.
מנג'ר.
כל הכבוד.
ליצן קטן שלי.