למה לא הארת בעולם כשמש בצהריים?
- - - לא מוגה! - - -
כל בן אדם
מישראל
יכול להיות מלך,
לא בלשון מושאל,
במציאות.
אומר בי יעקב גלינסקי, אני אספר לכם סיפור ששמענו בנוברדוק.
הסבא בנוברדוק, זכר צדיק ברוך הוא הנוסע כידוע, מעיל לעיל מייסד את הישיבות לעמוד על מצבן.
פעם הוא שם מהמסע, בשעת לילה מאוחרת,
לא רצה לבוא אל ביתו, פן יעיר את בני הבית, אז הוא אמר לתלמיד שלו,
רבי יואל ברנצ'יק מריגה,
זכר צדיק ברכה, בוא נשען בבית ההתבודדות.
בלב יער
מצא סבא בקתה עזובה, הפך אותה לבית התבודדות.
והיה שר לשם ללמוד מוסר,
לערוך חשבון נפש,
להתוות לעצמו דרך.
אז הלכו לשם ומצאו שהדלת פרוצה, החיות של היער טינפו את המקום.
לא ניתן לשכב כך.
אז אמר התלמיד, בוא נצא נקנה כמה אלומות קש,
כדי לכסות את הרצפה וכדי להתכסות.
תמר רבי יואל,
כעת,
בחצי הלילה, לקנות קש?
איפה הוא?
לא היה פנאי לתמוה, סבא יצא בצעד נמרץ ברבי יואל בעקבותיו.
הגיחו מן היער אל השביל, הפונה לעיירה,
והנה עגלה עוברת
ועליה אלומות קש.
איכר
חזר בשעה זו מן השוק,
ועימו אלומות
שלא הספיק למכור.
עצר אותו סבא,
אלומות אלה בכמה?
הוא הבין שהם להוטים לקנות.
אמר, עשר קופיקות האלומה.
מחיר מופקע.
אומר לו הסבא, הכסף הוא הקדש.
שתי קופיקות,
לא יותר.
משך האיכר במושכות, והסוס המשיך בדרכו.
עזב אותם בחצות הלילה,
רבי יואל התמרמר.
כל דבר,
מקומו ושעתו,
כעת עייפים,
פעילות,
טורח דרך,
זקוקים לשינה ולהלומות הקש,
שיאפשרו לישון.
זה הזמן עכשיו להתעקש על כמה קופיקות?
עוד הוא מהרהר אחר ריבו,
והאיכר חזר.
טוב, רטן,
תן את הכסף.
כוח הביטחון,
כוח הרצון הנחוש.
אה, כמה התפעל רבי יואל.
הסבא
הבחין בהתפעלות,
נסע ידו לעבר השמיים הבהירים של אמצע החודש ואמר לו
כשנעלה למעלה לשמיים
יטבעו כל אחד מאיתנו,
אמרם
למה לא הארת בעולם כשמש בצהריים?
פששששששששששש.. מלך.
הסבא העיר,
אבל אנחנו איפה?
בבקשה.