השאלה לקראת מה רצים?
- - - לא מוגה! - - -
אבל רבנו עובדיה ספורנו,
זיכרונו לחיי העולם הבא, כתב שאליעזר עקב אחריה בפרט נוסף
ועל פיו הוא קבע את דעתו.
עצם הנכונות להשקות אותו ואת גמליו לא מספיק.
השאלה איך עושים את זה.
כתוב, ותמהר ותערקדה אל השוקת.
כתוב, ואתה רוצ עוד
אל הבאר לשאוב,
לרוץ בהתלהבות,
למהר,
ברצון.
והאיש משתאה לה.
מה זה?
משתומם על רוב הזהירות והזריזות לעשות חסד.
לא על עצם העשייה,
אלא על הזריזות שבה.
או, זאת ראויה לביתו של אברהם.
כמו שכתוב אצל אברהם אבינו, וירא וירוץ לקראתם.
מדובר שהוא חולה אחרי ניתוח.
וירוץ,
כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז עליו.
דבר שהוא חשוב בעיני אדם, הוא מזדרז.
אז זה מראה את החשיבות של הדבר.
אז החסד אצלה זה דבר חשוב ביותר,
לכן היא מזדרזת לעשותו.
נו, אנחנו ברוך השם
לומדים תורה, מתפללים, מקיימים מצוות.
הכל טוב ויפה.
הכל נפלא.
אבל איך עושים את זה?
בהתלהבות?
בחשק?
בריצה?
והשאלה גם לא אם אנחנו רצים.
בואו נגיד שוודאי אנחנו רצים.
השאלה לקראת מה רצים.
אברהם אבינו רצו לעשות חסד.
לבן רץ לראות מה אפשר להרוויח.
יש מתנות או אין מתנות?
האם רצים לבית הכנסת ולדבר מצווה
או האם רצים לבילוי באכילה?
אז זה נקודה למחשבה.
כל אחד יבדוק את עצמו,
איך הוא מקיים את המצוות
ואחרי מה הוא רץ באמת.