תדון את עצמך דין אמת
- - - לא מוגה! - - -
כל אדם הוא דיין של עצמו לפחות, הרי לפניו כל יום מגיעות עשרות אם לא מאות סוגיות אם מותר,
אם אסור,
אם נכון או לא נכון,
כדאי או לא כדאי,
ראוי או לא ראוי,
כל זה עף לך מול הפנים כל רגע ואתה מחליט.
שולפים ישר תשובות, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק.
יש דברים שצריכים ליבוד, צריך לברר. ואם זה דחוף ואתה לא יכול לברר, אז מצלצלים לבית דין,
מצלצלים לרב.
שואלים מה הדין, מה אני עושה במצב כזה?
ולא מחליטים ככה בערך.
לכן תראו בסוגיות החיים כמה אנשים נכשלים.
לדוגמה, במאכלות אסורות,
בבדיקת תולעים, חרקים,
בירק,
בפירות,
בשר ועופות, בתבלינים,
ביטול איסור לכתחילה,
בכל מיני מאכלים שיש בהם ספקות גדולים, תעשייתיים בעיקר וכולי וכולי.
את מי זה מטריד? כמה אנשים מוטרדים מזה?
יש להם חותמת,
אפילו שהם יודעים שרוב החותמות זה שקר גמור,
ואין מאחוריהם שום ממש,
ויש שקיות שיש עליהן ארבע חותמות.
למה? כי זה מקדם את המכירות
של המוכרים, כי לכל חוג יש חותמת אחרת.
אז אם אתה רוצה למכור לחוג שלי,
אז תשים גם את החותמת שלי.
רגע, ואיפה המשגיח? יש ארבעה משגיחים שם?
אין אפילו אחד.
אבל חותמת, יש.
מה, אנשים לא יודעים את זה? ודאי שיודעים. לא שמעו מזה? ודאי ששמעו. לא שמעו על מקרים כאלה? ודאי ששמעו.
אז איך אתם לא חוששים?
יש חותמת.
אז איזה דיין אתה?
אתה דיין שרוצה ללבן את האמת לאמיתה ולברר? הרי זה בחייך יעלה.
איך אתה לא בודק את זה עד תום?
אז תורה לחוד ודינים לחוד.
בתורה הוא למדן, הוא יכול להגיד לך הכול, הוא יכול להגיד לך מקורות.
מצוין.
ומה הם הדינים?
לדון על פי התורה עכשיו, לפי מה שלמדת,
את החיים שלך ולחיות על פיהם?
לא, מה, אני דיין אני?
כולם אוכלים, אני גם אוכל.
כולם שותים, גם אני שותה.
מה, אני טוב מאחרים?
מה פתאום?
זה לא יעזור לך, מותיק.
אתה דיין,
וצריך לדון את עצמך ולעצמך כל דבר ודבר.