כשרציתי לא רצית, עכשיו כשאתה רוצה אני לא רוצה!
- - - לא מוגה! - - -
הקדוש ברוך הוא ירד משמי השמיים, דרשו השם בהימצאו, קראו בי אותו קרוב. אתם יודעים מה זה?
בורא עולם כל השנה מצפה מאיתנו שלא נחטא. למה?
אני לדודי ודודי לי זה אלול, נכון? מה זה אני לדודי ודודי לי?
למדנו פה באחד השיעורים דבר מדהים.
איך אני לדודי?
אני צריך להיות לדודי כמו שדודי לי.
איך דודי לי?
הקדוש ברוך הוא אוהב אותי.
ודאי. מרחם עליי?
ודאי.
נותן לי מה שאני צריך?
ודאי.
נותן לי אפילו יותר מה שאני צריך?
ודאי.
נתן לי זה ונתן לי זה ונתן לי זה. הוא נתן לי. מגיע לי? לא. עשיתי משהו בתמורה? לא.
אני בכלל עושה כל מה שהוא מבקש? גם לא.
הרי אם מישהו לא יעשה מה שאנחנו מבקשים ממנו פעם ופעמיים,
נתעלם ממנו והוא לא קיים בשבילי ועזוב אותי ממנו.
לא רוצה לשמוע עליו בכלל.
בן אדם, טעתי לו פעם, פעמיים.
אין פידבק מהבן אדם.
נגמר.
ובורא עולם
כל הזמן איתנו, ודואג לנו, ונותן, ונותן, ונותן, ונותן,
ואחרי כל זה
בא בעשרת ימי תשובה ויורד לעולם.
שאז יש לנו מעלה לא של יחיד אלא של ציבור.
כאילו כל יחיד ייחשב כמו ציבור.
שציבור אפילו אם יש בהם חוטאים נענים והקדוש ברוך הוא בא ופושט יד
נותן יד לרשעים ואומר בואו.
והבן אדם לא מחזיר כלום, מתעלם, אין לו זמן, הוא עסוק, יש לו כל מיני דברים,
תוכניות,
יש לו בעיות, יש לו בעיות בנייה ויש לו ארנונה ויש לו תשלם ויש לו לקנות ויש לו...
איפה יש לי זמן? הלוואי והייתי יכול, הלוואי והייתי יכול.
תגיד לי, מר קשקשת, עם כל הקשקושים האלה אתה רוצה לבוא לפני ה'?
אתם יודעים מה קורה בסוף.
שכשיגיע האדם
ליום הכיפורים הוא לא עשה תשובה גמורה, אמיתית, הפעם, השנה, אחרי כל השנים שהוא לא עשה כמו שצריך.
הוא ירצה את הקדוש ברוך הוא אחרי זה. שנה הבאה תהיה קריטית,
אנחנו נעמוד על זה עוד מעט.
היא תהיה קריטית,
אז מה יהיה?
יגיד לך הקדוש ברוך הוא, כשאני רציתי,
באתי,
ירדתי,
הושדתי לך יד?
לא התייחסת אליי, נכון?
עכשיו, אפילו עם שתי ידיים, על הברכיים, תשכב,
תתחנן, תצעק,
לא שומע אותך, לא מקשיב לך, תשכח מזה.
שכחת אותי, אני שוכח אותך.
לא שמעת לי, לא אשמע לך.
ככה אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו.
כשרציתי, לא רצית.
עכשיו כשאתה רוצה, אני לא רוצה.
זהו.
זה למשה רבנו.
אז מה אנחנו?
זה מי שהיה עבד נאמן, בכל ביתי נאמן הוא.
אין מדרגה יותר גבוהה מזאת, ועם כל זה, חביבי,
ביקשתי, לא עשית, זהו.