הפרסום פוגם בשכר המצוות
- - - לא מוגה! - - -
בשביל שתזכה לחיי העולם הבא, אתה צריך קודם כל את המטבע, את המצווה האמיתית, השלמה והמדויקת על מתכונתה,
שעשויה כראוי וכהוגן אחת לפחות.
בשביל לפתוח את השער.
אחרי זה אתה תעבור עם כל מה שיש לך ויתחשבנו איתך.
אבל להיכנס לעולם האמת,
זה רק עם מצווה אחת לפחות של אמת.
אם לא,
אין לך בכלל שום שייכות לעולם האמת.
אתם מבינים כמה חשוב לעשות מצוות לשם שמיים, לשמה מאהבה, כמו שאומר הרמב״ם?
שאם אדם עושה מצוות
רק מסיבות כאלה ואחרות,
הוא מפסיד ובגדול.
מפסיד ובגדול.
הייתה אישה אחת
שהיא באה בחלום, וראו שהיא מצטערת מאוד.
שאלו אותה, למה את מצטערת?
אז היא אמרה שהיא נענשת במקום לא טוב.
אמרו לה, על מה?
את היית הרי צדיקה.
היית מתענת הרבה תעניות.
אז למה את ככה מצטערת?
היא אמרה, בגלל שבשמיים
אמרו שאני הייתי מפרסמת את זה שאני מתענן.
אז הייתה לה הנאה יותר מהתענית מהפרסום.
זאת אומרת,
יש אדם עושה מצוות, אבל הוא מפרסם אותן.
אבל התורה אומרת, והצנעה הלכת עם השם אלוקיך.
אדם צריך לעשות מצוות.
אם הן מצוות שבפרהסיה, אז אין ברירה, צריך לעשות פרהסיה. אבל יש דברים שהם צריכים צנעה.
ואדם צריך לעשות את זה בצנעה.
מתן בסתר יכפה אף.
אדם שיש עליו חרון אף משמיים,
אם ייתן מתן בסתר בלי פרסום,
שאפילו המקבל העני לא ידע מי הנותן,
ואם עוד יהיה,
הוא בעצמו לא יודע למי נתן, אלא עשה את זה בדרך כזו או אחרת מבלי שידע,
אז מתן בסתר יכפה אף. יש לזה כוח אדיר.
אבל אם אדם מפרסם, כבר קיבלת שכר.
נהנית, לא?
פרסמת לכולם.
אז אתה מסודר כאילו, יש לך את זה. אתה יכול להתגאות כבר במשהו שעשית.
מכל מקום,
זה פוגם,
זה כבר צד,
זה כבר יש לך הנאה, אתה בעצמך.
אם כן,
ממשיך הרמב״ם ומסביר לנו, אני חוזר רק על דבריו, שנזכור אותם.
מעיקרי האמונה בתורה,
כי כשיקיים אדם מצווה, מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן,
ולא ישתף עימה כוונה מכוונות העולם בשום פנים,
אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה,
הנה זכה בה לחיי העולם הבא.
ועל זה אמר רבי חנניה, כי המצוות
בהיותם הרבה,
אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה,
ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעשה.