כשהלב סתום מטומאה - אז באתרוג מדקדקים אבל בנבלות וטרפות מזלזלין!
- - - לא מוגה! - - -
כדאי שאדם יתבונן איך להסיר את המסווה מעל הלב, את הטומאה.
אבל זה קשה מאוד לכולם לבלות וטרפות,
כי הם מוסיפים טומאה על טומאתם, כל גרם ועוד גרם ועוד גרם, זו עוד טומאה ועוד טומאה.
ועובדה שקשה להם, אפילו שהם יודעים שזה ספק דאורייתא לחומרא,
אפילו שהם יודעים שספק, ואפילו אם זה ספק רק,
אז אפילו אם זה ספק,
מי מתעסק עם ספק? ספק רע על אוכלים, שותים,
אז למה הם ממשיכים?
זה מראה כמה טומאה וכמה חוטאים בזה.
מאות אלפים של חרדים
נכשלים בדבר הזה,
כי יש להם טומאה וזו הראייה הגדולה שהם לא יכולים לראות את האמת נכוחה.
בכל דבר אחר מדקדקים.
קחים לך את האתרוג וקונים
זכוכית מגדלת.
הם מחפשים בראש אם יש איזה נקודה שחורה.
אתה כולך נקודה שחורה, מלא טומאה.
מה אתה מחפש?
כאילו, מה אתה צדיק, אה? מחפש. מה אתה מחפש?
פה אומרים לך,
אתרוג שיש בו ספק אתה לוקח?
אתה לא לוקח אתרוג שיש בו ספק. מה יש? אתה אוכל אותו? לא אוכל.
מנענע זה הכול.
ואם זה גם
לא חל
אלא בשבת, ביום טוב ראשון חל בשבת,
אז בכלל זה דרבנן אחר כך.
אז אתה יכול גם לנגוס בו ולנענע.
לא.
לוקח את הזכוכית מגדלת ובודק.
ומשלם.
למה?
היעדר במצווה.
ומה עם נבי לס וטרייפס?
מה עם זה?
להוסיף טומאה על טומאתו.
וננעל לו הלב.
ננעל לו הלב. לא יכול לזוז. לא יכול לחזור בו.
אתם מבינים?
איפה יציר רע תופס את כולם.
בטנם אלוהיהם.