"אל תדבר איתי היום, אני הרוג!" - עד ש...
- - - לא מוגה! - - -
אתם מכירים את זה.
אומרים לאחד,
תעשה טובה, אני שכחתי את הזה, אתה מוכן להקפיץ אותי רגע לזה וזה?
עזוב, לא, היום אל תדבר איתי, אני הרוג,
הרוג, אתה יודע מה זה הרוג?
אני מגיע הביתה, אני אפילו לא מוריד,
נטראח, נופל על המקר.
אבל אם פתאום יגידו לו שהבן שלו נפל,
ונפתח לו הראש,
עולה ממדרגות, לא מחכה למחנה, לוקח אותו ביד, טאח, יורד למטה,
הרוג, ראיתם הרוג רץ?
הנה הרוג רץ!
גם המים.
בקיצור,
לא יאמר כי יסופר.
עזוב, עזוב,
לקח את התנכלה.
אז זאת אומרת,
כל אחד אומר שהוא עשה את המקסימום,
אין דבר כזה מקסימום, אין דבר כזה מקסימום. אתה אפילו לא יודע כמה אתה מסוגל.
לכן כתוב, אוי לנו מיום הדין, כי השם יוכיח אותנו לפי מה שהוא.
לפי מה שהוא, מה הכוונה?
כשאני... עזוב, את מי זה מעניין? הלו?
הלו.
אז זאת אומרת,
מה זה לפי מה שהוא?
אתה חושב שאתה זה אתה וזהו, מה שאתה רואה במראה.
מה, יראו לך שמה,
שאתה יכולת להיות אחד מגאוני וגדולי ארץ.
יראו לך.
ואתה תשתומן, אני?
תגידו לך, כן.
אתה.
זו התבנית שאנחנו בנינו כבר.
זאת השבלונה.
אתה היית צריך לרדת ולמלא את כל זה.
ומה חזרת ככה?
מה עשית?
למה?
כי אמרת, אני לא כל כך מועזב, אני מוגבל קצת, ואין לי זיכרון,
ואני לא זה,
ואני לא אוהב לשבת,
ואני כשר, תן לי משהו לעשות, אני לא אוהב.
וכל מיני קשקושים, מבלבלת וזה. אבל אם היו אומרים לך שבשביל ללמוד יש כולל נפתח חדש,
משלמים 5,000 דולר
לחודש
ויושבים 12 שעות, לא 7,
אתה יושב שמה. ואם יש מבחנים,
מקבלים עוד 5,000 דולר,
יא חביבי, מה אתה תוציא איזה ציונים?