לולא המשתגעים... מי היה שומר בקיבוץ?

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו צריכים לדון את כל העולם לכף זכות.

כמובן זה במי שאנחנו לא יודעים שהוא רשע גמור

ולא חוטא ומחטיא רבים וכו' וכו', אבל

בעיקרון צריך ללמד זכות.

אם היינו אומרים לעולם,

אלה שהולכים כל יום לעבודה בבוקר השכם

ולא מתפללים כי אין להם זמן מרוב עבודה,

או שמתפללים תפילת הפועלים

מעמוד השחר.

אם היינו אומרים להם פסוק בתהילים, שמעתם על הפסוק הזה?

שב לכם משקי מקום

מאחרי שבט

אוכלי לחם עצבים.

מה אתם קמים בבוקר מוקדם, רוצים לעבודה?

שב, שב, זה שב.

אין תועלת, אין טעם. אז אתם קמים, שב לכם.

מאחרי שבט אתם באים מאוחר בלילה מרוב עבודה, עבודה שנייה,

עוד משרה ועוד משרה,

ואתם אוכלים בסוף לחם עם עצבים.

מה אתם עושים?

אומר לכם דוד המלך, מה אתם עושים?

אין לכם תועלת שאתם קמים בהשכמה לעסקים או מאחרים בערב?

למה אתם עצבנים כל היום?

ראית, הוא זה, עשה לי ככה, לא עלה לי, לא נתן לי, לא זה, חייב לי את המשכורת הזכה, כל הזמן בן אדם עצבני.

ותמיד הוא רודף עוד ועוד ועוד ועוד.

לא צריך, אתה אומר לו עצה, לא צריך לעבוד כל היום.

מצאת החמה עד צאת הנשמה, לא צריך.

אם תבוא ותגיד את זה לאנשים העובדים,

יסתכלו עליך בתימהון ותגיד את המג'נון, אז מה אתה רוצה?

מאיפה אני אוכל? אתה חושב שירד לי מן מהשמיים?

מה קרה לך?

מי שלא עובד אין לו פרנסה.

והנה באמת,

לפי המצב שלהם, הם לא כל כך רחוקים מהבנת המציאות האמיתית.

ונדמה להם שהם זקוקים לעסק מרובה לצורך השגת פרנסתם.

אם היו.

אבל תכף בהתחלה הולכים בישרות

לבטוח בשם

ולדעת שהמזון מובטח להם.

וכל ההשתדלות,

זה רק גזירה,

קללה של בזיעת אפיך תאכל להם.

באמת לא היו צריכים לעבוד קשה, ולא כל היום, אולי קצת.

אבל לא כל היום.

והיו משיגים הכול באותה מידה כי המזונות קצובים.

אבל בגלל שלא הלכו מההתחלה בדרך הישר, אז הניסיון והמצב אצלם אחרת לגמרי.

ואצלהם המצב היום, שבלי השתדלות אי אפשר להתפרנס.

תראו את אלה שהתחילו בדרך של ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל.

מקימים משפחות, הכול.

נכון, יש להם מינימום,

אבל מינימום הם יצטרכים,

והם חיים

עד אריכות ימים ושנים.

אז סטייפלר לא עבד מעולם.

הבן שלו, הרב קניבסקי, לא עבד מעולם.

הרב שטיינמן לא עבד מעולם.

הרב שך לא עבד מעולם.

הרב עובדיה לא עבד מעולם.

אבל אי אפשר לצליח לעבוד היום. בטח, אי אפשר. מה פתאום? חייבים להיות כמה פראיירים.

חייבים להיות כמה משוגעים, אחרת איך אנחנו נוכל

לקנות במכולת ותהיה לנו תנובה בכול.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין

שמה קרה?

עכשיו בוא תסתכל איך אתה גדלת.

בוא אני אגיד לך איך גדלת.

אתה גם לא יודע בעצמך, אז אי אפשר שכולם לא יעבוד. אפשר.

אי אפשר. אי אפשר. אין מדינה שחוקה. אפשר. אצלנו אפשר.

אז אני אסביר לך איך אפשר.

כשאתה היית בתוך

הבטן של אימא שלך,

ברגע שהיית בבטן של אימא שלך,

אתה דאגת בשביל לאכול? כשהיית בבטן של אימא שלך, מי דאג לך?

מי? קופת חולים?

אימא שלך.

איך אימא שלך בדיוק דאגה שייכנס לך האוכל?

דרך השליה? היא עשתה את השליה?

היא עשתה את השליה?

אבל מי עשה אותה? מי עשה את השליה?

מי העביר לה את האוכל?

תענה לי.

האפרוח בתוך הביצה,

התרנגולת מכניסה לביצה את האוכל?

אז איך הוא מתפתח בביצה שהיא סגורה?

אה, יש בריאה.

מי ברא את הבריאה?

הקדוש ברוך הוא.

אז רגע, הקדוש ברוך הוא

ברא אותך במקום

שאי אפשר לחיות, סגור.

סגור, אין אוויר, אין חמצן, אין שום דבר.

הוא יצר מערכת כזאת,

שאתה, מה שאימא שלך תאכל,

אם היא תאכל בטטה או גזם

או תפוח אדמה או משהו,

הכל יהפוך להיות למזון בשבילך שיפתח אותך תשעה חודשים

ותצא תינוק חמוד ותבכה, וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ואחר כשאתה יוצא החוצה אז הקדוש ברוך הוא הבורא סידר לאימא שלך מקום שממנו תוכל לנהוג חלם

אני יכול לדבר?

אז שם הוא דאג שיהיה לך חלב. החלב הזה הוא חלב מזין

שיש בו את כל הוויטמינים שאתה צריך ואתה יכול עד גיל שלוש-ארבע רק לנוק חלב ולהתפתח,

כמו שבתימן היו מניקות ויש גם פה בארץ שמאריכות זמן.

עכשיו תקשיב, אומר רבנו בחיה,

אם הקדוש ברוך הוא בורא אצל האישה

את העתין

שהוא בורא אותו שחור הוא קטן וצר

אתה היית עושה

לא יוצא!

היית מת!

ואם היה עושה אותו יותר מדי רחב

אז אתה היית נחנק, הכל היה נכנס לבפנים

אז הוא סידר את זה גם,

ואם היה עושה את זה מר אז אתה היית עושה ייח ולא היית אוכל

וכן הלאה. והוא סידר לך את זה בדיוק וזה מתאים לך

והכל משהו

אחר כך מה?

גדלת נהיית תינוק ואתה רק עושה, וואי, לא מבינים מה אתה רוצה, אתה לא אומר מילה

וכבר האימא יודעת מה חסר לך ומה אתה צריך ונותנת לך וזה ופה ושם

ואתה גודל

והאימא נותנת לך ואתה כל הזמן אצל האימא

אז אתה מבין בתור תינוק שהאימא היא נותנת את המזון

אחרי זה אתה מתבגר טיפה, אתה רואה שאימא בכלל לא נותנת מזון

אבא נותן לה כסף בשביל לקנות את המזון, זה בכלל לא אימא,

זה הכל אבא.

אז אחרי שאתה מבין שזה האבא אז אתה כבר עוזב את האימא, אתה הולך לאבא תביא לי כסף

אפשר לדבר?

תביא לי כסף, תביא לי זה, תביא לי זה, תקנה לי את זה, אתה מגיע לגיל טיפש עשרה,

פתאום אתה מבין שאפשר לקנות ארנק מעור וללכת לעבוד משלוחים

ולהתחיל להביא כסף

וככה אתה אומר, לא צריך את אבא ואמא.

רגע, רגע.

עכשיו לפני שניה אתה טיפש

בגיל עשרה.

עד עכשיו מי ידאג לך שיהיה אבא ושיהיה אימא ושתגדל בבטן

וכל מחסורך יהיה ויגדלו אותך וילמדו אותך וישלחו אותך והכול, מי עשה את זה?

הבורא.

הוא לא,

הוא לא עזב אותך. תקשיב, תקשיב, לא.

ההורים, האברכים שיש להם ילדים לא עבדו.

אז מה אתה מודד? אז מה קרה?

אז עכשיו מה קרה?

אז עכשיו מה קרה? הם המשיכו,

ומה קרה?

אתה מבין.

אתה פתאום נהיית חכם ואמרת לא, בלי לעבוד אי אפשר.

אז אתה הולך לעבוד, בסדר?

התחלת לא ישר, תמשיך ככה כל החיים,

ואחר כך בגיל 70, כשתגיע,

תלמד שמירה והבטחה,

ותלך לשמור בקיבוצים,

ביום ובלילה,

בכל מיני מקצועות חדשים.

ומה יקרה אם תהיה חולה

ולא תהיה עבודה, כי אתה לא כשיר,

ואז תהיה מוטל,

והילדים שלך לא יפרנסו אותך ויתעלמו ממך,

ואפשר שיזרקו אותך כמו חלק בבית אבות בלי תעודת זהות, שלא ידעו לחזיר אותך אליהם,

ושם תרכב עד מותך.

למה?

כי התרגלת לעבודה. העבודה זה רק מתי שאתה כשיר ומסוגל.

ברגע שאתה לא מסוגל אתה עבוד.

אבל בוא תראה,

בוא תראה אצל,

בוא תראה,

בוא תראה אצל החרדים,

לא,

אין דבר כזה.

אצל החרדים מי שסבא אפילו, אחי סבא, בלי שיניים, עקום,

לא הולך הכול,

שומרים עליו, זה הסבא, אז תן לי לדבר.

הסבא,

לידינו יש בתי אבות, בוא אני אראה לך מה קורה שם.

עכשיו מה קורה,

הסבא, כולם שומרים על הסבא, כל הנכדים באים, עוזרים לסבא,

עוזרים לסבתא,

זה הכבוד, כי חינכו אותם לכבוד וחינכו אותם שהם גידלו אותם ועזרו להם וכולי וכולי וכולי,

וככה זה נראה. מה עוד?

שאלה חרדים

יש להם הרבה ילדים.

הוא הביא בין שש לשמונה,

הילדים הביאו כל אחד שש ושמונה,

נהיה שישים וארבעה,

אחר כך נהיה זה,

אז לעשות משמרות זה לא בעיה.

אבל אם יש לך שני ילדים ואחד בצבא ואחד בחוץ לארץ,

או אחד עם הכלב מסתובב,

מי ישמור עליך?

מי ידאג לך?

מי יביא לך?

אין שום דבר, תעבוד, גמרנו. שלום.

מה אמר דוד? אל תשליכני לעת זקנה.

למה? כי ככה אנשים עושים עכשיו.

לא אמרתי שלא צריך לעבוד.

אפשר לעבוד.

זה כללה אבל.

זה צריך לדעת.

כי גם אם לא תעבוד, השם זנו מפרנס את הנמלים,

את הג'וקים,

את הגמלים, את הפילים. הם לא עובדים.

והוא נותן להם.

ולדגים ולעופות, הוא נותן להם.

למה לך לא ייתן?

אם אתה בן שלו ואני בכורי, למה לא ייתן?

לא אמרתי, אבל אי אפשר...

אפשר שכולם.

ככה יהיה בימות משיח.

כולם לא יעבדו, ולא רק שלא יעבדו,

אלא הלחמניות יגדלו בעצים,

והבגדים יהיו ככה.

אתה תשאר בסיפורים שלך.

אתה תלך, תשמור בקיבוץ.

תשמור בקיבוץ.

תשמור, תעשה פטרונים בלילה.

תעשה שמירות בקיבוץ.

בגיל 70 שומר בקיבוץ.

לך תשמור על הקיבוץ.

מה אתה עושה פה?

עכשיו ריקא אנדרי מיגנדו כאנדרי מיוט אנדרי מיוט אנדרי מיוט אנדרי מי.

אז עכשיו מה?

אז עכשיו... אל תדבר עכשיו את המילה הזאת.

לא, לא.

אז אני אגיד לכם. עכשיו, מה קורה? אז מה קורה?

אם אתם הייתם הולכים ישר עם הבורא מההתחלה,

הוא היה מכוון אתכם בדרך אמת,

והכול היה פיקס.

הולכים עקום, הניסיונות גדולים, לא מבינים כבר שאפשר אחרת,

וכולי. אתה מבין מה הבעיה?

זאת אומרת, היו פה שני חברים פעם.

אחד הלך

ואמר אני אהיה

צורף זהב.

צורף זהב מרוויח הרבה כסף.

השני החליט שהוא הולך להיות פחמי, מוכר פחם.

אתה יודע, עבודה שחורה,

עבודה קשה, כמה אפשר להרוויח מפחם למנגל?

זה לא כמו מוכרים טבעת מזהב וכולי וכולי, נכון?

טוב,

לימים הם נפגשו אחרי ארבעים שנה,

אז הפחמי אומר לזהבי,

הוא אומר לו, אתה יודע איזה מזל שלא בחרתי במקצוע שלך?

אתה יודע איזה מזל?

אומר לו, למה מזל? אני דווקא מרוויח טוב מאוד, מצוין.

יש לי יאכטה ויש לי בוכטה ויש לי הכול.

מה, למה, למה, מה, מה השחטת?

אז הוא אומר לו, תשמע, נכון שאין לי מה שיש לך,

יש לי סוסיתא,

אבל אני אגיד לך, מזל שלא הלכתי לכיוון שלך.

אומר לו, למה, מה המזל?

הוא אומר, אני ארבעים שנה עובד בפחם, בחיים לא ניגש אליי בן אדם בקשת הבעת.

תאר לך אם הייתי זהבי,

ארבעים שנה לא היה בא אליי בן אדם. הוא אומר לו, טמבל, זה בגלל שאתה פחמי.

אם היית זהבי, היו באים אליך.

אבל אתה לא החלטת להיות זהבי.

אותו דבר.

אם היית הולך בדרך של להיות אברך בן תורה,

היית רואה שהכול מזומן, אתה זהבי. לא חסר לך שום דבר, הכל בסדר.

אבל אתה בא ואומר, מה, אם אני לא עובד אז לא יהיה שום דבר? מזל שאני לא לומד.

אף אחד לא בא לשאול אותי הלכות, אף אחד לא עושה, אז מה היה יוצא אם הייתי רב? אף אחד לא בא לשאול אותי כלום.

בטח שלא, אתה עומד במכולת, מי ישאל אותך הלכות?

ככה זה הראייה.

הראייה זה אם היית בצד הזה וראית שזה לא עובד,

או, אז אפשר לדבר עליך.

אבל אם בעולם לא ניסית, אז מה אתה קובע? מה אתה אומר?

אז זה הכול בני ברק, לבושים שחור-לבן ומסודרים.

כולם חליפות,

מגבעות.

לך תקנה את זה, נראה כמה יעלה לך.

וכל הילדים, להלביש אותם

בכל חג

ולאכול. אתה יודע כמה הם אוכלים?

אז זאת אומרת, מי משלם את זה? מאיפה?

למרות שאתה מתנכל על ההיסטוריה, אם אני מתנכל על ההיסטוריה, כן. בבקשה.

הסבא שלי, הסבא של האבא של הסבא שלי, עבדו!

והם כולם היו אנשים דתיים. עבדו! עבדו!

מי אמר שלא?

והסבא שלי גם למד בקול. מצוין! מישהו אמר לך שלא?

מי אמר לך שלא?

והיו כאלה שלא עבדו!

והם לא הסבא שלך וסבתא שלך, אז מה?

אולי עבודה זה לא נתונה.

אבל...

מי אמר שלא? אמרתי, חייבים להיות משוגעים שעבדו.

מי אמר את זה? אני? לא, הרמב״ם.

אמר, לולא המשתגעים האלה, העולם לא היה קיים.

מי היה בונה?

מי היה מחשמל?

מי היה טכנאי?

מי היה אינסטילטור?

לולא המשתגעים האלה, העולם לא קיים. צריך אותם.

אבל הם בחרו בזה.

הם בחרו בזה.

לא השם חייב אותם.

הם בחרו.

כמו שיש אנשים

הולכים ללמוד מדע.

למה? לך תעבוד בבניין.

מי יבנה בתים?

מה, חיידקים שאתה מתעסק איתם יבנו בתים?

אבל הוא החליט ללמוד מדעים.

יש מדעי הרוח?

יש מדעי המדינה?

מה זה קשור לאנסטילטור ולחשמלאי ולרופאים?

אבל הוא החליט,

ואנחנו החלטנו מדעי הרוח גם כן.

מדעי התורה, מה יש?

מה יש?

אז זאת אומרת, אתה צריך להבין, כל אחד מחליט על הדרך.

אבל שלא יבואו בטענות, כי הוא בחר.

הוא בחר,

והכול תלוי מההתחלה.

אם היה ממשיך ישר,

אז הכול היה בסדר.

לא ממשיך ישר, מתחיל להתעכם, מתחיל הניסיונות, והוא לא יכול לצאת מהם.

קשה מאוד לצאת מהם.

קשה מאוד.

אז לכן, לסיכום,

כל מי שרוצה להתחיל דף חדש,

חדש,

ממחר בבוקר,

קם, מודה אני לפניך,

מקפיץ את עצמו,

צריך להתפנות,

מטילת ידיים, ברכות,

ברכות השחר, בנץ,

תפילה כמו בן אדם,

שיעור תורה קצר,

ואחר כך, אם אתה צריך לעבוד,

בעוונות תלך,

ואם לא, תלמד.

וגם אם עבדת,

אחרי זה תחזור ללמוד, כי כל המטרה שבאת לעולם זה לא בשביל לעבוד,

להכין את העולם לאחרים.

אתה הגעת בשביל עצמך, מה אתה עושה לעצמך, לחיים הנצחיים?

מה אתה עושה? הרי בחרת בחיים.

אמרנו לך, בחרת בחיים, בחיים הנצחיים.

אז מה עשית?