המן - מגיד עוונותיהם ומראה דרגתם הרוחנית של כל אחד מישראל
כתוב: "ויענך וירעיבך ויאכלך את המן". הלא המן היה אוכל הנפלא ביותר. טעמו כצפיחית בדבש. וטעמו בו כל הטעמים שבעולם. איזה עינוי? ואיזו הרעבה בו? אם הוא טעמו כטעם צפיחית בדבש וטועמים בו את כל הטעמים שבעולם, אז מה? איזה עינוי? "ויענך וירעיבך", מה זה? "ויאכלך את המן".
אלא הגמרא ביומא עה אומרת שלמדו מפסוקים: שהצדיקים ירד להם על פתח ביתם. בינוניים בפתח המחנה. זאת אומרת, בינוני פתח את הדלת, לא מצא, היה צריך ללכת עד פתח המחנה. רשעים יצאו למרחקים לחפש. מחוץ למחנה.
ובכך, תארו לעצמכם: אתה צדיק, בכל בוקר אתה מסיט מסך האוהל ומוצא את מנת המן. מכניס אותו הביתה ואוכל לתפילה. ויום אחד אתה לא נוהג כראוי, יורד מהמדרגה שלך ובבוקר אתה יוצא ואין מן. אין מן. ובכך מה? אחרי תפילה אצא עם הטלית והתפילין לחפש, אסתכל סביב ומי יודע. האם בפתח המחנה או שאני אצטרך לנדוד. ומה יאמרו כולם? "הצדיק הזה מסובב לחפש את המן? מי יודע מה הוא חטא". לא אוכל לשאת זאת! בשום פנים ואופן! אני לא אלך לחפש. אני חוזר לאוהל בידיים ריקות. מסתכלים עליי, מחכים להסבר. ואני ממהר לומר: "זה לא שהמנה שלי נעלמה, לא שהיא נדדה, יש לי תענית חלום". זה הרבה יותר קל מהבושות. אז בגלל שאני בתענית חלום אז לא ירד המן.
אז זה אומרת "ויענך", שלא מצאת. שאתה לא מוצא את המן בבוקר, כי עשית עבירה, אז "ויענך", כי שלא מצאת. "וירעיבך" שהכרזת על התענית. ליום התענית ינוצל לתשובת אמת, אז אתה תשוב. כי עוד יום אחד, אתה יומיים לא תאכל. אז למחרת "ויאכילך את המן". הוא יחזור להיות בפתח האוהל. זה מה שכתוב: "ויענך וירעיבך". אתה מספק תירוץ שאתה בעינוי, תענית חלום, וככה אתה נהיה רעב, חוזר בתשובה ומחר "ויאכילך את המן".
בעניין הזה ישבתי פעם בחתונה עם המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, זצ"ל ואמרתי לו: "התרעומת נגד משגיחים זה עניין ישן נושן". תמה. והסברתי: בני ישראל התלוננו. מה התלוננו? 'ונפשנו קצה בלחם הקלקל', איך אפשר לכנות את המעדן של המן הנפלא 'לחם קלקל'? איך אפשר? אבל חכמים זכרונם לברכה דרשו ביומא עה: והמן כזרע גד. מה זה גד? שהיה מגיד עוונותיהם של ישראל. גד. מגיד. הוא היה מגלה. כזרע גד. הראה על כל אחד את הדרגה הרוחנית שלו. והתאוננו.
"עזוב, מה אתה מקלקל לנו את ההנאה מהאוכל? מצאת זמן לשיחת מוסר?". הוא ישב בחתונה עם המשגיח, משגיח, אתם יודעים מה זה משגיח? משגיח בישיבה. המשגיח של פונוביז' היה רבי יחזקאל לוינשטיין, אז הוא אמר לו אתה יודע שיש תרעומת על המשגיחים, אז הוא אמר לו שבני ישראל התלוננו גם על המן ואמרו שהוא לחם קלקל. איך אפשר לכנות זאת? אז הוא אמר לו: המן היה מגיד, הוא מגיד את העוונות של ישראל, והוא הראה לכל אחד דרגתו רוחנית. והם התאוננו. למה אתה מקלקל לנו את ההנאה לאוכל? מצאת זמן לשיחת מוסר? המשגיחים פתאום באים נותנים שיחת מוסר תן לאכול, אתה מקלקל את האוכל. זה נקרא שהאוכל מגיד עוונותיהם של ישראל. אין להם ראש ליראת שמים, יש להם עניין למלא את הבטן. ומה אמר על זה? "אתה צודק". אז אדם נמדד באוכל ומהאוכל הוא מגיד האוכל את עוונותיו.