לטובתנו צצים כל המכשולים
- - - לא מוגה! - - -
יש טענה שקשה להיות יהודי.
ראיתם? לקחתי אוויר.
יש טענה שקשה להיות יהודי.
והרבה מתאוננים.
והם מתאוננים לא בגלל שקשה להיות יהודי, כי תמיד, אתה יודע,
יש צצים על כל צעד ושעל מכשולים, עכבות,
בקשיים רבים נערמים, בניסיונות פעוטים, במוקשי נעל.
כל היום עובדים במרץ,
ערנים נמרצים.
והנה, כשמגיע השעה של שיעור בערב, אני לא מדבר עליכם, כן,
ויש לאות בעצמות,
עפעפיים כבדים,
הכורסה קורצת.
נו, ואם כבר מתגברים על הכל וכבר פותחים את הדלת,
בדיוק מצלצל הטלפון והאורחים בדרך.
ואדם מתחיל לטהות, אני לא מבין, הלוא הבורא רוצה בשיעורי תורה. למה מערים עלינו כל כך הרבה קשיים?
התשובה כתובה בתורה,
רבקה,
מתקרבת לבאר,
והמים עלו לקראתה.
מהבאר המים עולים לבד לקראתה.
מאיפה למדו החכמים, זיכרונם רכה, את הדבר הזה?
משום שנאמר שהיא מילאה את כדה,
ולא כתוב שהיא שעבה.
כתוב את מלא כדה בתעל.
הלו, קודם צריך לשאוב.
מה זה בתמלא?
איפה השלב הראשון?
לא היה צורך לשאוב, כי המים גאו ועלו.
לכן גם פנה אליה דמשק אליעזר,
ראה, אה,
היא רק הגיעה מים, אמר, זאת יכול להיות,
איתה אני אדבר.
ואז בא אליעזר וביקש שתשקה אותו,
הגמייני.
הסכימה,
השקטה אותו,
ורצה על הבאר כדי להשקוט גם את גמליו.
ואתה רוצה עוד אל הבאר לשאוב בתשאב לכל גמליו.
אה,
למה כאן היא צריכה לשאוב?
הרי רק כי בעל הבאר המים עלו לקראתה. מה קרה עכשיו?
כי עכשיו זה כבר היה מצווה.
עכשיו זה מצווה של חסד לעשות עם הזולת.
ובמצווה נאמר, לפום צערה אגרא.
לפי הצער, ככה השכר משתלם.
יפה דבר אחד בצער יותר ממאה שלא בצער.
וכל הקושי
וכל ההתגברות על מכשול מעלה את המכפלה של השכר פי מאה.
כל טיפה נוספת של גשם
שמטפטפת בחוץ,
ואתה הולך לבית הכנסת וטיף טיף וזיף זיף על הראש,
כל זה מגדיל את השכר.
יש אחד אומר, יואו, גשם, אני אשאר מתפלל בבית, אני לא ארטב.
כל טיפה,
כל רוח,
כל מעלה של קור
מעלה את השכר פי מאה,
פי מאה, פי מאה.
אז לטובתה של רבקה לא עלו המים לקראתה.
כשהיא הצטרכה לעשות את החסד,
המים לא עלו לקראתה. לטובתה, להגדיל את שכרה.
אז לטובתנו צצים כל המכשולים.
ואתה צריך לעמוד בניסיונות ולהתגבר.
ואז אתה תקבל פי מאה, הפוך, אתה צריך לשמוח.
אם קשה,
אז אתה רואה שהשם אוהב אותך, הוא לא רוצה שתקבל
רק שיעור אחד.
הוא רוצה פי מאה.
הוא אומר, אם כבר, תן לו מלוא חפניים, תן לו שכר.
לא טוב.
כמה שיותר קשה, פי מאה, פי מאה, פי מאה, פי מאה,
אז מה אתה רוטן?
מה אתה כועס?
מה אתה שואל שאלות? מה, אתה לא מבין?
הנה, כתוב לך בתורה מפורש.
רבקה, כשהיא צריכה לעצמה,
המים באים בקלות.
מצווה היא עושה לאחרים?
מה פתאום בקלות?
למה שהיא תפסיד?
למה שתקבל רק
ערך מצווה אחת?
תקבל פי מאה, פי אלף, פי עשרת אלפים. ככה צריך.
כי השם אוהב אותנו, רוצה להעניק לנו יותר שכר.