המקובל האלוקי שלא מניח תפילין
- - - לא מוגה! - - -
אבל בואו נשכיל
ונדע
באופן מוחלט מה זה אדם.
ונצא מהטעויות של העולם
שקוראים למי שהולך על שתיים אדם.
וזה טיפשות של בני אדם שמסתכלים על כל דבר רק בחיצוניות
ולא יכולים לדון
מיהו האדם האמיתי.
אבל אם נסתכל בספר ותומר דבורה של הרמק קורדוברו,
רבי
משה קורדוברו,
נראה שכל הדברים רמוזים במילים קצרות שם.
שאילו ידומה בגופו
ולא בפעולות,
הרי הוא מכזיב הצורה.
אם אנחנו מדמים
את האדם רק על פי גופו ולא על פי פעולותיו
ומייחסים לאדם על פי הצורה,
זה מכזיב את הצורה.
שהרי עיקר הצלם והדמות העליון
הם הפעולות של האדם.
ולזה ראוי שיתדמה.
כי אתה יכול לראות אדם
אני אתן לכם דוגמה.
באחד מבתי הכנסת שהתפללתי בארצות הברית,
הגיע לשם המקובל כאילו מארץ ישראל.
מלא זקן, מלא זה, כיפה ככה גדולה על כל הראש, מרובעת,
תפורה עם כל מיני תפרים.
והוא יושב ומדפדף בתפילה.
בלי סוף, דפים.
הכל שמות קדושים וזה וזה.
טראח, טריך, טראח, טריך.
חצי הספר, מעביר, ככה, רק מעביר, מעביר.
מי שרואה את זה מתפעל, בוא הנה, תשמע מה הוא רואה שם, מה זה, כמה מילים, כמה זה, מה, מה זה.
אבל הסתכלתי עליו, על התפילין, על הקשר תפילין.
הוא בכלל לא מניח תפילין, כי קשר התפילין שלו בעורף למטה, כי הכיפה המרובעת הגדולה
צריכה להתיישב על הראש,
והיא דוחפת את הקשר תפילין, והקשר תפילין נמצא בעורף.
אז המקובל, האלוקי, לא מניח תפילין.
העיקר הוא מדפדף.
נו,
אז אפשר לקרוא לאדם כזה מקובל?
אם לא יודעת ההלכה הפשוטה, איך מניחים תפילין?
בגיל 13 לא הסבירו לו.
מאז עד היום הוא לא יודע להניח תפילין.
מקובל שלא מניח תפילין.
כמעט לא היה בן אדם בבית כנסת
שהתפילין שלו היו כראוי.
ישבנו לתקן שם את התפילינות של כולם, כי כולם שמים בעורף, מותחים טוב, שישב מאחורה,
בעורף טוב,
טוב, טוב, מאחורי הקרקפת, וזה חזק.
ברן,
ברן, למטה, ברן.
זהו, הופ, הופ, זהו.
איפה הרבנים שיסבירו, שיראו, שיסתכלו על הציבור, שידריכו?
רק הפעולות מגלות מי זה לפנינו.
מי זה לפנינו?