התורה מודדת כל מילה על המאזנים .. ואנחנו???
וכך התייחס ה' יתברך אל שמואל הנביא. כי התורה מודדת כל מילה שאדם מוציא מפיו במאזניים מאוד עדינות. שמרגישים כל פרט קטן שבקטנים. גם אדם חכם יודע כל מילה שאדם אומר מה מסתתר מאחוריה. ולא רק המילה עצמה, הניואנסים, הצליל.
שאדם דופק בדלת, אתה יכול לדעת כבר מי עומד מאחוריה. דופק בעדינות, דופק עם רווח, ממתין שיעור זמן סביר עד שמישהו יגיע ממרחק, לוקח בחשבון שאולי אני נמצא במקום שלא שומע, או שאחד דופק בתכיפות ובחוזקה וכו'. אתה רואה כבר אם יש דרך ארץ, אין לו דרך ארץ, הוא מתחשב, הוא מבין, יש לו טאקט או אין לו טאקט. כבר מהדלת. עוד לא ראית, עוד לא פתחת, עוד לא הסתכלת אפילו באישון. אתה כבר יודע מי יש שמה. ואח"כ איך הוא פונה, איך הוא עומד שהוא מדבר איתך. כל תנועה, "גם במעלליו יתנכר נער". כבר שהילד עוד קטן, אפשר לדעת מה יצא ממנו. כבר "במעלליו יתנכר נער". זה הכל תלוי בהשרשה הראשונה. לכן כל מילה התורה בוחנת.
גם אצלנו. הנה, תבדקו את עצמנו. אם זה מדובר על כבוד שלנו, אז גם אנחנו משתמשים במאזניים מאוד מאוד דקים ורגישים. מאוד! חשדנים על כל מילה, למה הוא אמר ככה? למה אמרת ככה? כל מילה ומילה חושדים. ומנתחים ומבררים. מה הוא אמר, למה הוא אמר? למה עכשיו הוא אמר. ומה הכיוון של כל מילה ומה כל תנועה. זה כשאנחנו מבררים שמדברים עלינו. אבל כשאנחנו מסתכלים על כבוד הזולת. אנחנו לא מבינים בכלל. "תגיד לי, למה אתה כועס? מה קרה? אז מה אם הוא אמר לך? אז מה אם.. לא הבנתי, מה קרה? מה קרה...". שמדברים עלייך? "בואנה, אתה יודע מה הוא אמר לי? אתה יודע איך הוא אמר לי? מה הוא חושב שאני טיפש? אני לא מבין מה הוא אמר לי, הוא רומז לי, אני הבנתי, הבנתי מה הוא אומר לי". לא אמר לך, הוא לא אמר לך! "לא, לא, אתה לא יודע, אני מכיר את האנשים האלה". אבל אם אתה רואה שעו כזה דבר לשני, אתה: "מה קרה? מה אתה ילד קטן? אז אמר לך, אז מה אם אמר לך". איך אנחנו עקומים!