"הבן של מרן הבית יוסף"
כתב הבעל הטורים (שמות כה): 'שגבי הארון כתוב: אמתיים וחצי ואמה וחצי, והתורה דרשה: מדות חצויות. התורה דורשת שיעשו את הארון בחצאים לא במידות שלמות, אמתיים וחצי ואמה וחצי! למה? למה במידות חצויות, למה לא להגיד שתים על אחד, שלוש על שתים? למה שתים וחצי על אחד וחצי? כי חובת האדם לחצות ולשבור את הכוחות והמידות שלו.
אתה לא יכול להגיד: "אני כזה! ככה נולדתי מה אתה רוצה? יש כאלה ויש כאלה אני כזה..."
- לא! אתה צריך לשבור, לשבור! לחצות את הכוחות והמידות.
כי אם אדם עושה פעולות באופן: "מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט יג) "ככה אני, ככה לימדו אותי, אבא שלי לימד אותי ככה..."
זהו, אבא שלו 'מרן הבית יוסף....' אז ממשיך לעשות באופן מְלֻמָּדָה ללא מחשבות וללא התבוננות, אדם כזה אינו שובר את הכוחות והוא לא עושה את הדברים הנדרשים ממנו.
(אור יחזקאל חלק ה).
אתה לא עושה 'טובה' אתה צריך לעשות כמו שציוו אותך. זאת אומרת דברים צריכים להיעשות בשלמות, גם נשים שמכסות את שערות ראשן - צריכות לכסות לגמרי! ולא לעשות 'בערך', בערך אז לא עשית, לא קיימת את המצווה כהוגן כראוי, אז מה הועילו חכמים בתקנתם אם את לא עושה? אז את תפסידי! פירושו של דבר: גם תקבלי עונש, לא חבל? אז צריך לדקדק בכל דבר ודבר, חשוב ללמוד את הדינים וההלכות בדיוק איך עושים כל מצווה ומצווה, וצריך התבוננות.
די! מספיק לחיות בשטף "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" ה' לא יכול לסבול את זה, כי אתה מתייחס לקב"ה כאילו 'על הדרך', על הדרך לא בתשומת לב, לא המחשבה לא בהתבוננות לא ביראה לא כלום, זהו, 'דתי' דתי. זהו. צריך להתפלל שלוש תפילות, הכל ברגע האחרון, הכל בריצה, "מנחה, מעריב, מעריב..." ילל'א, ברכת המזון חפיף, הכל חפיף! מה נשאר לך? 'תלמוד תורה' עם הפסקות עם בלבולים, עונים בטלפון, פה שם יוצא לסיגריה, כוס תה מה... מי אתה בכלל מה אתה עושה? איפה עבודת האלוקים איפה זה? איפה? זה המשימה!! זה המשימה! איפה זה?