הכרת הטוב על בריאות הגוף
- - - לא מוגה! - - -
בריאות הגוף,
הכרת הטוב. צריך להכיר לקדוש ברוך הוא תומע על בריאות הגוף.
סיפר הגאון ביצחק בלאזר, זכר צדיק לברכה,
בעיר מגוריו היה פרוש
שלא דיבר את הדרוש לו
אלא רק בכתב,
בתענית דיבור כל הזמן.
אם הוא רוצה להגיד משהו, הוא רק כותב.
ולא היה אוכל
רק כמה כזה זיתים
ביום של לחם שרוי במים,
כמו ציפור.
ואף פרושה זו היה בולע בשביל לא להנות,
כמו הגאון מווילנא,
כדי שלא ייהנה מהעולם הזה.
ולא לבש.
רק בגד לבן,
מפני חשש שעטנז.
ולא ישן,
אלא כמה שעות,
וגם לא במיטה.
ועדיין
לא נחה דעתו בעבודתו,
כי היה מתיירא שעדיין לא יצא ידי חובה.
כשבא הגאון רבי יצחק בלאזר לסביבתו,
אז הוא התיר את הנדר
על הדיבור,
ונכנס אצלו,
הפרוש נכנס אצל
הגרי בלאזר,
ואמר לו,
הלא רבנו תלמידו של הגאון רבי ישראל סלנטר,
זכר צדיק ברכה,
בוודאי יש לרבנו רוח הקודש.
לזה ביקשתי שידריכני בעבודת השם
ולהודיעני את עוונותיי,
כדי שאוכל לעשות תשובה עליהם.
ובכה בדמעות שליש.
לאחר מכן, כשנסע
הגאון רבי יצחק בלאזר לקובנה,
פנה הפרוש אליו וביקש ממנו שייכנס
עמו לגאון רבי
ישראל סלנטר,
והוא נענה לו.
והגרי בלאזר הודיע לגאון רבי ישראל על רצונו של הפרוש להיכנס אצלו.
מייד, עם כניסתו של הפרוש לחדר של הגאון רבי ישראל סלנטר,
אמר לו,
בטוח אני שיש לרבנו רוח הקודש,
ועל כן יורנו רבנו דרך בעבודת השם.
בחוכמתו
השיב לו הגאון רבי ישראל סלנטר,
אני חושב
שעל פי חכמינו זיכרונם לברכה,
החטא היותר גדול הוא להיות כפוי טובה.
והטובה היותר גדולה
שנותן הקדוש ברוך הוא לאדם
זה בריאות הגוף.
זה הטובה היותר גדולה.
עיקר הבריאות אומרים כולם.
כי על ידי שאדם בריא בגופו,
ביכולתו לעבוד את השם.
והרמב״ם פוסק מלכות דעות שאם בן אדם לא בריא בגופו,
אז הוא לא יכול לעבוד את השם כראוי.
ומי שאינו משגיח על בריאות גופו,
חושש אני שהוא בכלל כפוי טובה.
אמר לו רבי ישראל ככה רמז לו שההנהגות שלו הן יותר מדי
עד שהוא משבר את גופו באופן כזה שהוא לא מכיר טובה לקדוש ברוך הוא על זה ששומר את גופו בריא
ומחליש את הגוף
בכל הסיגופים.
ממילא אי אפשר לעבוד את השם כמו עם גוף בריא.