לשונו הנחרצת של גדול בעלי המוסר - רבנו בחיי
- - - לא מוגה! - - -
עכשיו בואו נשמע את לשונו הנחרצת
של גדול
בעלי המוסר,
רבנו בחייה,
שחי לפני אלף שנה
בספרו חובת הלבבות בשער הביטחון פרק ג',
לא יוסיף
ולא יגרע
על מה שגזר הבורא יתברך
בכמותו ואיכותו
וזמנו ומקומו.
אתה לא יכול והוא לא יכול ואף אחד לא יכול
לא להוסיף
ולא לגרוע,
לא בכמות,
לא באיכות,
לא בזמן,
לא במקום.
אין מרבה
על מה שגזר במיעוטו.
אתה לא יכול להרבות למישהו אם השם גזר שיהיה לו מעט.
נגיד אתה רוצה להוסיף לבן אדם עוד מאה שקלים.
אם השם גזר שלו, הוא יאבד אותם.
אתה לא תוכל להרבות.
אם גזור שלא יהיה, לא יהיה.
אם גזרו
על איבן עזרא להיות עני מתחילת הווייתו,
הוא יכול להיות עני
והוא רוצה לנחם את עצמו.
הוא אומר שעיוור יותר גרוע מעני.
ואז הוא מחליט ללכת כברת דרך
ולעצום עיניים ולהרגיש כמו עני.
והוא עובר בדיוק מעל מטמון,
שאם היה לא עושה את הניסיון הזה, היה מוצא את המטמון.
אבל מה נגזר עליו?
נגזר עליו שהוא יהיה עני.
אז אי אפשר להרבות את מה שגזר הבורא, שיהיה לו מעט.
ולא מאחר,
ולא מאחר על מה שגזר להקדימו.
אתה לא יכול לאחר דבר אם השם אמר להקדים.
ואתה לא יכול להקדים
את מה שהשם גזר לאחר.
ומה שיהיה מן הדברים
הוא אשר נגזר בתחילת הידיעה.
הכל ידוע וצפוי
וגלוי לפני השם יתברך. מה שגזור זה מה שיהיה,
ומה שיהיה בסוף מן הדברים זה מה שנגזר בתחילת הידיעה.
אלא שלכל הגזרות הקודמות
בידיעת הבורא,
סיבות
ולסיבות-סיבות.
אבל
הכל גזור כבר מראש.
עם חשבון,
שהשם מחשבן את הכול, מה אתה תבחר, מה תרצה, מה יהיה, מה החשבון של ההוא כלפיך ואתה כלפיו וכך.
את כל זה הוא כבר ראה מההתחלה צופי הדורות מראש.
והכל גזור.
אבל לא גזור בלי שאתה בחרת,
והוא יודע את הבחירות מראש, מה תבחר,
ולפי זה
נגזר הכול. ואין יותר מה לשנות ימינה ושמאלה וכולי וכולי.
הוא אומר, דוגמה, כמו שנראה את הגרגיר האחד מן החיטה,
אתה שם גרגיר אחת חיטה
ומצמיח שלוש מאות שיבולים.
ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים גרגירים.
היעלם כי כוח גרגיר
חלוש מעשות כמות זו.
גרגיר,
טוס, מביא עשרת אלפים.
מה זה?
מה, זה לא ברור שהוא חלוש מכמות כזאת לעשות?
בוודאי שאין מכוח הגרגיר לעשות כל זה,
אלא על ידי זה שהקדוש ברוך הוא עושה כל זאת,
ורק רצונו יתברך שאתה תזרע גרגיר באדמה.
והאדם חי לפי מראה עיניו.
מכיוון שהוא רואה שהוא צריך לסיבות,
מה, אם אני לא הייתי שם את הגרגיר באדמה,
אז איך היה את העשרת אלפים? אני, זה אני זרעתי. אני, אני חרשתי ואני זרעתי.
אני.
הוא לא מסוגל להבין
שאין בכוח הסיבות מאומה.
וטועה וסובר,
כי הסיבות,
זה שהוא שם את הגרגיר, הם הפועלים ועושים הכול.
ובחובת הלבבות עוד ממשיך.
אך אם נתבונן ונעמיק בזאת, נדע להבין כי אין הסיבות אלא רק דרך לקיים את רצון הבורא.
כי השם רוצה שנעבוד
על פי הסיבות.
אנחנו פועלים על פי הטבע, אבל בעצם הכול נס.
הטבע עצמו הוא נס.