הציור של החפץ חיים על המדבר לשון הרע
הנה דורשים מן האדם כי צריך הוא להרגיל את עצמו עד שיגיע למצב שיתהוו אצלו דברים שנפשו של האדם מחמדתן ומתאווה להן, כאכילת הדם והעכבר והשקץ. דומה לי שמי שמכיר את החפץ חיים זצוק"ל יודע היטב שלחפץ חיים היה דיבור של לשון הרע מתועב לפניו עד לזרה, ואמנם מה זה כל כך מן החידוש? איש חושב יתבונן במעשה זה המכוער איך שלוקח את חברו בפה שלו, דורכו למרמס, מדבר עליו, ולועסו לרסיסים עד מיצוי כל דמיו, המתבונן הלא בחולי וחול די היטב בלשון הרע, לא פחות מאכילת עכבר, מי שמתבונן יראה שזה לא פחות מלאכול עכבר, איך אתה רואה אחד אוכל עכבר, אתה יכול להקיא את הנשמה שלך, אפילו אם זה סיני או תאילנדי, אתה יכול להקיא את הנשמה שלך, ככה אתה צריך להקיא כשאתה שומע אחד מדבר לשון הרע, כל שכן אם זה האדם בעצמו.
כבר אמרנו כמה פעמים את המליצה על מה שאמרו ז"ל באבות ג', שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, ולא אמרו חכמים ז"ל שהיו הורגים איש את אחיו, אלא שהיו בולעים זה את זה בעודם חיים, והוא ממש כחיה טורפת הדורסת ואוכלת בעוד שטרפה מפרפר וצועק בשארית כוחותיו. וכאשר ירבה הנטרף לצעוק מתוך יסורים כן עוד יגדל כעסה, ותוסיף לטרפו ביתר שאת. זה אפיו וגדרו של טורף וזה אפיו וגדרו של אדם מושחת, כי היה כוסף ומתאווה לבלוע את חברו דווקא חיים בלעו, איש מתבונן וחושב רואה זאת כך זהו ציור אמיתי למדבר לשון הרע ומתכבד בקלון חברו.