הכל התחיל עם סטייה של מילימטר
- - - לא מוגה! - - -
למה התורה מזהירה כל כך פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה' שעל זה היא אומרת שהוא ייכרת מן העולם?
למה?
הוא לא הגיע לידי מעשה,
הוא לא עשה שום דבר,
רק בתוך הלב, רק ה' יודע,
הלב שלו קצת פונה מעם ה' קצת, קצת, קצת.
אז מה יש?
אתם יודעים מה יש?
שניים הולכים במקביל,
אחד סטה מעט,
בעוד 10 מטר זה יהיה ניכר מעט מאוד,
בעוד 100 מטר זה יהיה הרבה, בעוד קילומטר לא יראו אחד את השני.
הכול התחיל עם סטייה של מילימטר.
בונים בניין עם סטייה קלה,
נהיה מזה מגדל פיזה.
אדם, הלב שלו פונה מעט,
היום זה מעט.
בעוד כמה שנים איפה יהיה הלב?
בשאול תחתית.
אז התורה מזהירה שההתחלה מתחילה לא במעשה,
בלבבו פונה.
לבבתיני באחת מעינייך,
אומר הקדוש ברוך הוא,
אתם במעמד הר-סיני, עם ישראל,
כל הכבוד.
אמרתם נעשה ונשמע,
אבל זה היה בעין אחת.
ליבבתיני באחת מעינייך.
ואיפה הייתה העין השנייה?
אומרים חכמים זיכרונם לברכה בעגל.
איך יכול להיות?
אלא היה בלב פנייה בפנים שהשם מודיע שההסתכלות הייתה לא בשתי עיניים,
אלא בעין אחת. והשנייה כבר הייתה לכיוון העגל. מאיפה זה התחיל?
מהלב פונה.
זאת אומרת,
אדם צריך לשרש
אחר הלב, להתבונן בלב מה קורה שם. פה זה המקור.
המעשים זה תוצאה מאוחרת כבר.
המקור התחיל פה.
הוא לא התחיל פה עם רצון עז לעשות,
אלא עם סטייה קלה.
התעמקות יתרה, התבוננות יתרה במה שאסור עלולה לגרום.
אתם יודעים, פעם אחת מהגדולים אמר
שיש אנשים שלפעמים דופקים על הלב ואומרים,
חטאנו,
ומתחילים לשחזר את כל החטאנו.
ומתוך שהם משחזרים את החטאנו הם נכנסים להנאות של החטאנו שהיה.
ואז יצר הרע, אם החטאנו,
מעמיק את החטאנו עוד יותר.
זאת אומרת, הכל נעשה בתוך הלב. פה צריך להיזהר מאוד לא לתת ליצר הרע פתח קטן.