בני אדם נוטים לפשרות או להיכנע
- - - לא מוגה! - - -
בני אדם נוטים לפשרות
או נוטים להיכנע.
והנטייה הזאת, המקור שלה זה בשפלות
של האדם
ביחס לעולם הסובב אותו.
אדם בדרך כלל הוא לא ענב.
יש לו את הגאווה שלו במה שהוא חושב שראוי לו להתגאות,
כי ודאי שיש בו צדדים חיוביים כאלה ואחרים.
הוא מרגיש שזהו טוב מאחרים.
אבל לאדם יש שפלות
ביחס לאחרים.
להעיר להם, להגיד להם, להדריך אותם, להוביל אותם, לתקן אותם.
הוא לא מרגיש את עצמו ראוי לזה.
להעריך את עצמו כן,
אבל להעריך את האחרים הוא לא מרגיש.
וגם, אם הוא חושב יותר נכון מהם,
הוא לא יבליט את זה.
הוא לא יגלה.
יש אנשים מתביישים להגיד שהם לא אוכלים בשר ועופות כבר הרבה שנים,
שלא יסתכלו עליהם תימהונים.
מה זה אומר?
שיש לו שפלות בעצמו כלפי הסובב.
הם אוכלים נבלות וטרפות ואתה מתבייש בהם?
ואתה מתבייש מהם
במה שאתה עושה נכון?
איך יכול להיות דבר כזה?
זה אומר שאתה
יש לך שפלות.
אתה לא מכיר בערך עצמך.
וזה השורש של כל חטאת.
קשה לאדם להפגין קנאות ועצמאות מול רפיון התורה.
הוא רואה אנשים מתרפאים, עושים פה ושם.
כשאדם נכנס עכשיו לחתונה ורואה שכולם אוכלים וזוללים ושובעים,
יש לו את האומץ לעמוד ולהגיד משהו?
הוא שרואה את עצמו קטן, קטן, קטן, כי תראה מאות אנשים פה.
כולם אוכלים, ותראה איזה אנשים, הם חליפות וכובעים וזקן מלא סערות.
מה?
איך הוא יכול לעמוד מול כולם ולהגיד ולהביע דעתו נכוחה
בגבורה ולהסתכל עליהם כמו פשפשים?
הוא יכול?
הוא לא יכול.