אתה בקשר עם רופא כל בשר ומפליא לעשות?
- - - לא מוגה! - - -
אנחנו לא יודעים להעריך את כל הטובות שהשם עשה לנו.
רק כשפתאום בן אדם מתחרש,
כמו כספי עכשיו, הזמר, אומרים שהוא מתחרש,
לא שומע באוזן,
ומאבד את הראייה, ולאט לאט זה, פתאום מבינים להעריך
מה זה אוזן.
כשהראייה נחלשת
והכול מתחיל להיות עמום, מטושטש,
מתחילים להעריך את העין.
כשפתאום נסתם האף ולא מריחים כלום,
מתחילים להעריך את הריח.
כשמדברים, היום אנחנו מדברים בשצף קצף, מגיע גיל שבן אדם בקושי
מוציא את השפתיים, בקושי יכול להרים את השפתיים, אין לו אוכל להרים את השפתיים.
אתה מעריך?
היום אתה מרים את הידיים ועושה מה שאתה רוצה.
מגיע הזמן שאתה פתאום לא יכול, היד כבדה לא יכול להזיז. צריך שירימו לך, צריך שיזיזו אותך, צריך שייקחו אותך.
היום אתם ניגשים, מתי שאתם רוצים, לאפס-אפס.
יש מצבים שתצטרכו ללכת עם טיטול?
אתם מעריכים?
לא.
מתי כן? כשצריך טיטול.
זאת אומרת, אדם אפילו לא מעריך כמה השם השקיע בו, נתן לו חיני חינם.
מה אתה מחזיר לו בתמורה?
מתעלם ממנו, לא זוכר אותו בכלל.
אולי כשמגיע ראש השנה, יום כיפור,
אז אתה זוכר כי כולם הולכים פה, שם, אתה גם כן עושה טובה, אתה מגיע אולי.
איפה הכרת הטוב?
איפה להיות מחובר לאביך שבשמיים,
מלכו של עולם שיש בכוחו לתת ולהעניק הכל בכל, מכל כול?
למה לא להיות מחובר אליו?
למה לא לזכור אותו כל רגע?
למה האדם שאוהב את אשתו
יכול לזכור אותה כל הזמן, גם כשהוא נוסע ומסמס וזה, ושולח ואומר ושואל ומתעניין?
ואיפה הבורא שאתה שומע, רואה, הכל, הכל, הכל?
איפה?
איפה?
כשבן אדם
לא מרגיש טוב, הוא מסוכן,
אז הוא כל הזמן עומד בקשר עם רופא, יש לו רופא פרטי, יש לו כסף,
הוא עם רופא פרטי,
כל דבר, כל דבר שזה.
אדוני הרופא, אני מרגיש ככה, מה לעשות? מה עושים? מה לקחת?
ויש לך את רופא חול בשר ומפליא לעשות,
אתה בקשר איתו?
לא בקשר איתו.
גם כשאתה צריך אותו, אתה עומד בתור בקופת חולים. במקום לדבר איתו,
קופת חולים.