שתי המילים שיפילו לך את כל התירוצים שהכנת!
- - - לא מוגה! - - -
וידועים דברי המדרש.
אבא כהן ברדלה אמר אוי לנו מיום הדין
אוי לנו מיום התוכחה.
יוסף
היה קטנן של השבטים
ולא יכלו לעמוד בתוכחתו.
יוסף
נמכר לעבד על ידי אחיו השבטים
וכשהוא אמר להם אני יוסף אחיכם פרחה נשמתם
לא יכלו לעמוד בתוכחתו
שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו
כי נבהלו מפניו.
אז אם יוסף, האח הקטן,
אמר רק שתי מילים, אני יוסף,
זה הכחיש את כל מה שחשבו עליו האחים במשך 22 שנה?
ודנו אותו ועשו משפט,
משפט צדק לפי דעתם, ושיתפו את הקדוש-ברוך-הוא,
וחשבו שהם צודקים,
והטענה שלהם צודקת,
ופתאום הוא אומר להם אני יוסף,
ורואים שכל החלומות
שהם פחדו ממנו כולם התקיימו,
והנה הוא מלך ממצרים,
כמו שהוא אמר להם,
וכולם משתחווים לו.
הם קיבלו פחד שפרחה נשמתם.
אז כשיבוא הקדוש-ברוך-הוא,
ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר בתהילים, אוכיחך ועירך לעיניך,
כשיגיד השם שתי מילים,
אני אדוני,
וואו,
כל התירוצים, כל הקשקושים, הכל נמוג ופורח,
ועדיו יתכווץ.
מה יגיד?
מה נאמר כאן?
פירש בית הלוי מבריסק, זכר צדיק לברכה, בנימין
הואשם בגניבה.
הגביע נמצא באמתחתו.
עמד להילקח לעבד.
בא יהודה, ביקש רחמים,
ועתה
כבוהי אל עבדך אבי.
והנער איננו איתנו,
ונפשו כשורה בנפשו.
אבא שלנו אוהב את בנימין, הנפש שלהם כשורה זה בזה.
ויהיה כראותו כי אין הנער ומת.
אם לא נחזיר את בנימין, ואתה רוצה לאסור אותו,
אבא שלנו ימות.
והורידו עבדיך את שיבתו ביגון שאולה.
כי איך אעלה אל אבי?
והנער איננו איתי, אומר יהודה ליוסף.
פן אראה ברע
אשר ימצא את אבי.
ממש מרגש.
איך יהודה דואג
לבנימין להחזיר אותו לאבא,
שהאבא לא ימות מרוב צער.
באותו רגע כתוב,
ולא יכול יוסף להתאפק.
וייתן את קולו בבכי,
ויאמר
אני יוסף,
העוד אבי חי.
וואו!
אתם יודעים איזה תוכחת הוא אמר?
הוא אמר אתם כל כך דואגים לאבא?
בנים כל כך מסורים?
גם אם מגיע עונש לבנימין,
אתם מבקשים ממני שאני אוותר לא לצער את אבא שלכם,
כי הוא עלול למות מרוב יגון.
אז למה לא חשבתם ככה כשביקשתם להורגני?
כשמכרתם אותי?
גם אם חשבתם שהדין עמכם,
למה לא חשבתם כמה סבל וצער תגרמו לאבא?
לכן אני שואל,
העוד אבי חי?
עוד לא הרגתם אותו?
מזה שמכרתם אותי?
אתם רק דואגים לבנימין?
ואני מה?
יואו!
איזה תפיסה זו.
עכשיו יבוא בן אדם ויגיד, לא יכולתי ללמוד.
ולעבוד יכולת?
מה יותר קשה לשבת על כיסא ולשים את הספר ככה על סטנדר וללמוד?
או לעבוד?
מה יותר קשה?
לשמש אנשים
אתה כן יכול,
ולשמש לפני ה' אתה לא יכול.
מי נתן לך חיים?
למי אתה חייב אותם?
אין לך זמן לקדוש ברוך הוא?
רק לאנשים?
רק לעצמך?
אגואיסט?
אתה לוקח ממני את החיים ומנצל אותם איך שאתה רוצה?
ומה איתי?
מה יגיד הבן אדם?
כתוב, ולא יכלו אחיו לענות אותו,
כי הראה להם סתירה לטענה שלהם מתוך דבריהם.
ממני טבעתם לוותר עבור הרחמים על אביכם בשביל בנימין.
ואתם חשבתם עליו?
אז כשיבוא הקדוש ברוך הוא
ויוכיח לכל אחד לפי מה שהוא,
מהמעשים שלו עצמו,
הוכיחך בהיערכה לעיניך.
ואני אציב מולך מערכה מול מערכה.
ואז יסתמו הטענות.
לא תהיה תשובה.
לא יכלו לענות אותו
כי נבהלו מפניו.
כשאדם הולך לתת צדקה,
או הכנסת כלה,
או להחזיק תורה.
כל שקל הוא מחשב, כמה הוא ייתן.
מחפש את המטבעות הקטנים.
כל הזמן מחפש.
לא, אין לי, אין לי.
מה אין לך?
יש לך שטרות, מה אין לך?
לא, לא, אני מחפש מטבעות קטנים. אין לי, אין לי, אין לי. תבוא פעם אחרת.
גם במכולת ככה אתה מחפש רק את המטבעות הקטנים?
גם בירקות?
גם בבשר, באטליז, אתה מחפש רק את המטבעות?
מה אתה קונה? 10 גרם?
10 גרם בשר?
15 גרם? 18 גרם? כמה אתה קונה?
תביא 3 קילו מזה, 3 קילו מזה.
תביא... ומה?
מה, יש לך כל כך הרבה מטבעות קטנים?
לא, שמה הוא שולף את השטרות.
אבל הצדקה, הכנסה, תורה, הכלה,
שום דבר. רק גרושים.
אם יש גרושים, אני נותן. אם אין גרושים, גם לא נותן.