בהעדר מחשבה אין טעם
- - - לא מוגה! - - -
אשר בצבא.
ונאמר מעשה הגאון רבי שמעון שוויב
התארח פעם לשבת
בביתו
של מרן החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,
ושמע ממנו באותו ליל שבת בנוכחות ציבור רב שהתקבץ לתוך חדרו.
החכמים, זיכרונם לברכה,
אומרים שכל אדם היה יכול לטעום במן טעם כל מאכל שחפץ בו,
וכפי שכיוון בזמן אכילתו.
זאת אומרת,
הרי אני מכוון
לטעום טעם אבוקדו,
טעם אבוקדו,
הרי אני מכוון לטעום טעם אננס,
טועם אננס.
הרי אני מכוון
סטייק אנטריקוט,
טועם סטייק אנטריקוט.
מה שאתה מכוון זה מה שאתה טועם.
שואל החפץ חיים, ואם לא קיבל לשום טעם בעולם,
איזה טעם היה למן?
לא קיבל.
והשיב מיד,
בהיעדר מחשבה,
אין כל טעם.
אם לא חשב,
אין שום טעם.
וזה הדין.
במקום שאין מחשבה,
אין כל טעם.
ככה גם בדבר רוחני.
אם אתה לא מתכוון,
לא התכוונת כלום, אין מצווה, אין טעם, אין כלום.
וכל דבר רוחני, אין לו מקום ללא מחשבה.
לא יכול להיות דבר רוחני בלי מחשבה.
בלי שתחשוב על הדבר, אין כלום.
אמרנו שאם
אדם יניח תפילין,
או יטול עולב, או יבנה סוכה,
בלי שום כוונה,
הוא לא קיים שום מצווה.
אם הוא נכנס לסוכה בלי להתכוון, שום דבר.
למה?
כי אם השם לא ציווה.
אז מה אם בנית סוכה?
גם גויים בונים סוכות.
אנשים בונים את זה לצאל, ככה.
יש גם בשפת הים סוכות, סוכת מציל וסוכת זה, כל מיני סוכות.
אז מה?
אם אין ציווי השם, אין פה מצווה. אם לא התכוונת לשם מצווה, אין פה מצווה.
אדם החליט שהוא רוצה לעשות תפילין.
מישהו ציווה אותך? כתוב באיזשהו מקום? לא, הוא החליט, מתאים לו לעשות איזה תפילין.
לא עשה כלום.
אז גם אדם שקנה תפילין מהודרות ושילם אלפי שקלים, והכול, וזה, ומה ש... בבר מצווה, מה זה? כל הילדים בבר מצווה, העיקר להצטלם ולהניח ביום הראשון.
לא התכוונו, לא לימד אותו האבא שצריך לכוון,
לקיים מצווה, דאורייתא,
כמו שכתוב, לשם ייחוד, קודשא בריאותא.
אם הוא לא אמר את זה, כבר מהיום הראשון הוא לא קיים מצווה.