מיהו המחליף בדיבורו עפ"י הרמב"ן זצ"ל?
- - - לא מוגה! - - -
כל אדם
המתרגש
ומתעורר
להידבק בשם יתברך,
בכל מאודו רוצה הוא לעשות דבר טוב,
הרגש הטוב כבר עלה מליבו
והוא שוכן בנחל פתח לשונו.
אולם, תוך כדי הרצון לדיבור, בא לו היצר ולוחץ ומגרה אותו,
ובתוספת של העצלות הטבעית
שהיא מחלישה אותו,
והוא עושה מה שבניגוד להכרתו,
זהו מה שנקרא מחליף.
הוא מחליף את הכרתו הטובה
במעשה שאינו טוב,
שמנוגד לאמת.
זאת אומרת, אדם, עלה לו
מן הלב רצון עז
לעבוד את הבורא
ולשקוד על התורה ולא להתבטל.
והוא בא להגיד את זה בפה,
זאת אומרת שפי ולבו היו שווים, להגיד ישר את זה,
אבל העצלות לא נותנת לו, אל תתחייב, אוי ואבוים, תתחייב, ואחר כך אתה לא תעמוד בזה, וזה הפעם הבאה, הוא כבר מתחיל להגיד לו, אין לך כוח, אתה יודע שאתה בקושי קם, בקושי חי, בקושי נושם, בקושי חושך,
והעצלות מתחברת עם זה שהוא לא רוצה זה, זה, זה,
ומונע ממנו. זה נקרא גם כן מחליף.
למה?
למה אתה לא פועל לפי ההכרה שלך?
אם ההכרה אומרת שזה מה שצריך לעשות,
למה אתה לא פועל על פי זה?
אז עוד פעם הוא מחליף.
אומר הרמב״ן
בספרו האמונה והביטחון,
כל מי שאינו מוציא את מחשבתו הטובה לפועל,
הוא עובר על הלאו
שלא תישא את שם אדוני אלוהיך לשווא.
לכן אומרים שאדם,
אם אמר בוא נלמד שעה עכשיו תורה, ולא למדו נדר גבוה, נדר
נדרת לגבוה.
אתה חייב לקיים את זה, אם לא אתה אומר על נדר, כי אמרת.
ויש אומרים שאפילו הרהור,
שאדם מתכוון ללמוד שעה,
ולא קיים גם כן. והנה אומר,
מה אומר הרמב״ן?
אומר, כל מי שאינו מוציא את מחשבתו הטובה לפועל,
הוא עובר עליו.
לא תישא את שם אדוני אלוהיך לשווא.
כי הוא סילף את הכרתו והחליף את דיבורו.
הלב אמר לעשות א'-ב',
והוא בסוף לא עשה. זה נקרא החליף את הכרתו, כאילו החליף את דיבורו.
והוא עובר עליו.
לכן, אמרתי לכם שכשאני עולה לי איזה מחשבה טובה,
אני אומר אותה בקור רם,
ברבים,
כדי להתחייב.
ואז הבן אדם לא יכול לשחק איתו יצר רע.
אמר, צריך לקיים עכשיו.
לא יחל דברו,
כי כל היוצא מפיו יעשה.