העיניים הן שקרניות! כך זה עובד...
- - - לא מוגה! - - -
אם באים לפני דיין,
שניים, אחד עני לבוש טלאים בבלעות,
והשני עשיר לבוש
בגדים מכובדים.
לובש אצטלית בת מאה מנה.
אסור לדיינים לדון במצב כזה מדבר שקר תרחק,
אומרת התורה.
מה השקר?
הוא אומר אתה רואה לפניך עני ואתה רואה לפניך עשיר, אומרת התורה לא לדון ככה.
תוציא אותם החוצה,
או ששניהם ילבשו כמו העני או ששניהם ילבשו כמו העשיר,
ואז יחזרו.
לא הבנתי.
אם העני הוא נמוך
ברזה
ולבוש בלעות,
והעשיר שני מטר,
משקל מאה חמישים קילו,
לבוש חליפה מהודרת,
קובע צילינדר,
אי אפשר להתבלבל, לא?
אם הם ילבשו עכשיו שניהם בלעות או ילבשו אצטלית בת מאה מנה, כשיחזרו,
לא יזכרו מי העני ומי העשיר.
אז איך הרחיקו את השקר?
מגלה לנו התורה דבר מדהים, דבר מדהים.
פה מדובר גם בדיינים שיודעים מה זה דין,
שהשם ניצב בעדת אל, הקדוש ברוך הוא ניצב בין הדיינים.
הם יודעים ששכינה לנגד פניהם,
הם יודעים שגיהינום פעורה מתחתיהם, כי אם הם ידונו דין שקר, הם ייכנסו לגיהינום.
חרב מונחת בין ירחותיהם,
כל סטייה
זה דקירה לעצמם,
ואף על פי כן אומרים להם, מדבר שקר תרחק.
אבל איפה השקר?
מגלים לנו שהעיניים הן שקרניות.
ברגע שאתה רואה בעיניים לפניך עני ועשיר,
אתה תשקר.
אם אתה יודע מי עני ומי עשיר,
ואתה מבקש את האמת, לא תשקר. אתה לא תהיה מושפע.
אבל אם אתה רואה בעיניים, אתה תשקר.
לא יאומן כי יסופר. ואיך זה עובד? תסתכלו.
אם ייכנס עכשיו לבית כנסת, בן אדם מבוגר עם קסקט, בגדים פשוטים,
ויחפש מקום לשבת, אם יש גבאי בבית הכנסת, יגיד לו,
כבודו רב יהודי,
יישב מר, יישב מר, ייתן לו לשבת באיזה שום, פה אפשר לשבת.
אבל אם ייכנס
אחד שנראה כמו רב מכובד, עם זקן ככה מסודר,
ויש לו כובע,
רחב שוליים, עם חליפה,
עופרק,
והוא נכנס לבפנים,
כבוד הרב, כבוד הרב,
כבוד הרב, בבקשה, בבקשה,
יושב במזרח, בכבוד, בכבוד.
נו, נו, נו, אני יושב פה. לא, לא, לא, כבוד הטוירה, כבוד הטוירה.
איזה טוירה? מאיפה אתה יודע שיש לו טוירה? הוא רק קנה חליפה.
חליפה ומגבעת!
אבל הוא כבר רואה בחליפה את כבוד הטוירה.
מה הוא ראה? הוא ראה בעיניים חליפה ומגבעת.
מי אמר שהוא מלא?
אולי הוא עם הקסקט,
צדיק נסתר,
תלמיד חכם עצום,
ואתה מזלזל בו ואומר, רב יהודי יושב פה,
והוא, אתה אומר, עולם מזרח.
ככה אנחנו מעריכים את העולם,
אנחנו מסתכלים על העולם בעיניים חומריות,
ככה אנחנו רואים את העולם.
מחשיבים מי שיש לו יותר חומר.
אבל אם רואים בן אדם שיושב ושוקד בתורה ולבוש פשוט ובקושי אוכל, בקושי ישן, בקושי זה,
מישהו מקנא בו? מישהו רוצה להיות כמוהו?
כולם מעריכים את הרב קניאבסקי. אה, אה, איזה צדיק, אה,
נו, מי רוצה להיות כמוהו?
מי מוכן ללמוד כמוהו בלי הפסקה כל הזמן?
כל הזמן בלי הפסקה. מי מוכן?
מי מוכן? אתה אומר שהוא בעל מיילא, לא? הוא צדיק, הוא גדול הדור.
נו, אתה לא רוצה להיות? אתה לא רוצה את הגן עדן כמו שלא? למה אתה לא מקנא בו?
אז תשב! שב! תלבד!
לא, מה פתאום?
אני אשב ללמוד ככה כל הזמן. ואיפה? מתי אני אחיה?
מתי אני אענה? מתי אני אוכל? מתי אני אשתה? איך אני אטייל? לאן אני אשא? מה?
ככה?
כל הזמן, בחדר, כל היום, בחדר.
זאת הבעיה.
ללמוד תורה, יש הרבה שלומדים תורה.
לקיים את דיניה על פי התורה,
לא כולם זוכים לזה.