דמותו של לוט בזמנינו וסופו המר
- - - לא מוגה! - - -
ומתעוררת השאלה, אם כן, מה הרווחת, ילוט?
מה הרווחת
בכל שנות ההתלבטות
כשנפרדת מאברהם ומאלוקיו?
הרי סוף-סוף לא התמזגת עם השחיתות של סדום לגמרי.
סוף-סוף מוכרח היית לברוח מסדום הבוערת.
התורה מגלה לנו כאן את דמותו של לוט
וזהו האדם הטועה, השונה ופורש.
יש הרבה לוטים
באשר חשב שעוד מעט הוא יצליח להסתדר מחוץ לחיי התורה, הוא רק יצא לתקופה אחת ככה
להירגע, לעשות קצת כסף, ואחר כך הוא יחזור.
והוא ימצא כבר את המזיגה של מעט ריח תורה עם הרבה מחיי העולם הטבעי.
והוא מפליג לחשוב שעל ידי הנהגה כזו גם יקדש שם שמיים בדרכו וישפיע על כל בני האדם
שיפגש עמם מרוח התורה,
במוסר שבו,
ועל ידי התערבותו עם אנשי העולם יפיח בהם רוח ונשמה מוסרית.
מה הסוף היה?
שהוא נמחק ונדרס כאסקופה הנדרסת לרגלי החיים
הזועפים והסוערים.
ובמקום למשוח אליו בני אדם,
הוא נמשך אחרי דעות ומעשי הווי שלהם.
בא ללמד ונמצא למד
ומושפע מהם.
ואחרי שהוא זוכר את תקופת תמימותו,
שהוא היה אז שלם בדרכו עדיין,
הרי הוא מתלבט
ומוכרח לברוח ולשוב למקומו הראשון.
כי העולם הוא ים זועף ושוטף כל מידה יקרה.
טוב יותר
לא להפסיק ממשנתנו,
מעיוננו, מאורח חיינו המוסרי.
טוב יותר.
כי אכזבות רבות ונכונות נועדות לבעל הניסיון
בסופו כישלון והתלבטות.
ובעל כורחו יצטרך לחזור לחיי התורה.