אתה מבין בכלל בשביל מה באת לעולם?
למה באים בזיונות? התרוממת יותר מדי, בעל גאווה, חושב את עצמך, בטוח בעצמך "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) לא התייחסת לשום דבר, אז באים הבזיונות, מאפסים אותך. מנחיתים אותך למקום ומונעים ואז ממך את הרצונות הלא טובים.
למה באנו לעולם?
וצריך לזכור!
אנחנו לא באנו לעוה"ז לטיול, אנחנו באנו למשימה מוגדרת: 'שבראנו לכבודו' "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כד) יש לנו יעוד בעולם ככלל, כעם ישראל. ויש לנו יעוד לכל אחד פרטי. אחרי זה, אנחנו חוזרים למעלה וצריכים להוכיח שאכן השליחות הסתימה בהצלחה! ולכל אחד יש מטרה שסמנו לו מן השמים.
ואם אדם חושב שמה שהוא בא לעוה"ז, זה בשביל להצליח ולהקרא: 'מוצלח!' וכשהוא יזקין הוא יוכל להראות כמבוגר בוגר: "תראו איך הצלחתי! תראה איזה דירות, תראה את אשתי, תראה את הילדים, תראה איזה מכוניות, תראה איזה מפעל, תראה את הקרקעות, תראה כמה יש לי בחשבון הבנק, תראה כמה טיולים עשיתי בעולם... אתה רואה כמה אני מוצלח?'
אדם הזה לא מוצלח, גם לא תמים! - 'טמבל!' האדם הזה טמבל! אתה מבין בכלל בשביל מה באת לעולם? הרי עוד רגע תלחך עפר ותצטרך למסור 'דין וחשבון'. מה אתה תבוא, תגיד להקב"ה שיש לך ההישגים מהאלה שהזכרת? זה הישגים?!
באנו לעולם לקיים רצון ה', רק בשביל זה באנו. אם אפשר שנעשה את רצון ה' וגם יהיה לנו נח וטוב, למה לא?! לא כל אחד זוכה 'לשתי שולחנות' אבל אם זכית, למה לא?! אם אתה יכול להיות רבי הקדוש (רבי יהודה הנשיא) שיהיה לך גם עשירות וגם גדולה שאין כדוגמתה, למה לא?! הקב"ה לא אמר שכולם צריכים להיות מסכנים ודלים ושחופים (מצומק) - לא! הוא לא אמר את זה.
אבל אתה צריך לעשות את רצון הבורא, אם תעשה את רצונו, יש לו רצון יותר גדול מהרצונות שלך המדומיינים לתת לך כל טוב! לא רק בעוה"ב, אלא גם בעוה"ז. שהרי את אדם הראשון הקב"ה שַׂם ישר בג"ע!
לא אמר לו: 'בא, תתחיל, תראה לי מי אתה, כמה אתה מסוגל לעשות? ובהתאם אני אתן לך...!' - לא!
הוא עוד לא עשה כלום וכבר שַׂם אותו ישר בג"ע! זה מה שה' רוצה: שכל הברואים יהיו בג"ע מההתחלה!!
אבל אדם הראשון חטא ועכשיו צריך לתקן את התיקון העצום שהוא עשה בעולם. בשביל זה אנחנו עמלים. אם אנחנו נתקן, את שלנו, את החלק שלנו, כמו שה' רצה שאדם הראשון יעשה את רצונו, והיה יכול להעלות ישר מג"ע לעוה"ב! גם אנחנו – אם אנחנו נעשה את רצון הבורא, אנחנו נקבל את כל מה שה' רצה להעניק לאדם הראשון. 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם!' (סנהדרין ד, ה) צריך להגיד כל אדם בפני עצמו: 'לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם!' וה' רוצה לתת, לתת ולתת.