מצוה או אינטרס?!
- - - לא מוגה! - - -
אומרים לאדם, פלוני מתחתן.
איפה?
לא מזל טוב. איפה?
אומרים לו, ברמדה.
וואו, אני בא.
אני בא.
רגע, אז למה אתה בא?
בגלל שזה ככה או בגלל רמדה?
הוא מבין, ברמדה זה חמש כוכבים, הרוחות שמה בשפע,
חביבי.
אז זאת אומרת, לא המצווה לשמח חתן וכלה עכשיו ממריצה אותך.
אם יגידו לך שהחתונה באולם הרבנות,
אני אבוא על השבע ברכות.
זאת אומרת, לא המצווה מריצה אותך, אלא אינטרס.
אז זאת אומרת, אדם צריך לזהות בכל דבר שהוא עושה,
מה יש פה מהמצווה?
ומה יש פה מהאינטרס?
על זה מזהירה אותנו התורה,
ויראת מאלוהיך.
כי זה דבר שמסור ללב. אף אחד לא יודע למה באמת אתה עושה את המצוות,
או למה ככה אתה עושה את המצוות וכו'.
יש אחד שיקנה אתרוג מהודר,
לא בגלל שהוא אוהב ומשקיע כסף,
בשביל שהוא יהיה יותר מעולה מכולם בבית כנסת.
בשביל שהוא יוכל להוכיח לכולם שהוא ישיג אתרוג מיוחד, גדול, יפה והכול,
אבל בשביל שהוא יהיה ביחס לאחרים.
לא בגלל שהוא עושה את זה, לכבוד השם, להדר במצוות.
כמו לדוגמה אנשים שקונים עלייה לספר תורה.
אז אחד אומר מאה, שני אומר מתי?
300, 700, אלף, אלף, אלף, חמש מאות.
זה כבר תחרות בין השניים, יעני מי שבר ומי לא,
ומי יכול ללכת עד הסוף. זה כבר לא בשביל המצווה.
אם היית רוצה לתת 1,500 מההתחלה,
לא היית אומר 100, 120, 150. תן אלף, וגמרנו, סגור עניין.
אבל זה עולה לך תמיד, דו-קרב.
אז זה כבר לא המצווה.
לכן כתוב
שבמקרים כאלה מי שיוותר זה כאילו הוא עלה ושילם.
אבל לעשות ככה קונצים כאלה,
על זה נאמר ויראת מאלוהיך.