מִי לַה' אֵלָי - להוכיח עוברי עבירה
אין ברירה! אם אדם רוצה להינצל, הוא צריך למחאות. אם הוא לא מוחה, הוא משלים עם זה. הוא משלים עם העבירה. אמרנו שהרב אברהם אבן עזרא אומר על "לא תגנוב": שאם בן אדם רואה הגנב והוא לא מוחא בו, הוא גנב כמוהו! אם זה יכול לעבור אצלך ואתה לא מחאת ואתה לא זועק, אז אתה כמוהו.
אם בן אדם רואה אדם מבוגר מכה מכות קשות ילד והוא עומד שאנן, מסתכל, פירושו שהוא רשע בדיוק כמוהו. איך אתה יכול להבליג? אתה יכול להבליג? איך זה לא מקפיץ אותך. זאת אומרת שאתה קר. הדברים האלה עוברים אצלך, זה לא נורא, לא נורא, אז אתה יכול לחיות עם זה. זה אומר שאין לך יראת שמים.
לאדם שיש יראת שמים, כתוב: "האי צורבא דרבנן דרתח אורייתא קא מרתחא ביה". תלמיד חכם שאתה רואה אותו רוצח, הוא לא יכול לשתוק, התורה מריחה אותו. יש בו תורה, הוא לא קרה, הוא לא קרה, יש לו רק ידיעות, אינפורמציה, כמו שאמר לנו אתמול. לא אינפורמציה, זה אצלנו בלוע, בדם, התורה הופכת להיות אותו חתיכת תורה! אז התורה זועקת! היא לא יכולה להבליג! אם אתה לא רוצח על דברים כאלה, פירושו שאתה נמצא בלבן הזה, אתה נמצא באותה רמה.
אז לכן צריך להבין: הקריאה עדין נשארה מהשמים, משה רבנו זעק וגם ה' מבקש "מי לה' אלי". אלה שמצטרפים לה', למחאות בעושי העבירה, ואפילו אם זה לא יועיל, לך זה יועיל! למה? "ובערת הרע מקרבך", כי אם לא, זה נכנס ומשתרש בקרבך. אתה תשמע אנשים שאתה אומר להם: תשמע, עושים כך וכך, נו, מה נעשה? מה נעשה? מה נעשה? זהו. מה אכפת לי, מה אכפת לי. זה כבר לא מדבר! זאת אומרת, לא פועלים ולא מדברים.
אני על הזמרים פסולים לא דיברתי פעם ולא פעמים, שנתיים שלוש רצוף! על הכשרות שנה שנתיים רצוף. מדברים, מדברים, מדברים, מוציאים דיסקים, מפרסמים, מעבירם וכן הלאה. צריך למחאות ולהעביר הלאה. כל הרצאה כל מי שיושב מקבל דיסק כשרות. כל מי שזה, מקבל זה, ככה, צריך למחאות. למחאות, למחאות. לא צריך לצעוק דווקא. תמסור את החומר, זה גם מחאה. תשים דפים, קונטרס של כשרות. זה עורר הרבה אנשים מהרבה מקומות שראו את מה שכתוב.
זאת אומרת, אדם צריך להיות אקטיבי, לפעול, להניע, למחאות. לא להיות פסיבי, הוא יושב, "מה אני אעשה? מה אני רבי? אני לא רבי". זה לא קשור לזה. "הוכח תוכיח את עמתך", זה כל יהודי. זה הצלה בשביל השני שאתה מוכיח אותו וזה הצלה גם בשבילך אם לא, נתפס בעון. שהרי כתוב: "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". נתפס בעון. "וכשלו איש באחיו וכשלו איש בעון אחיו".
ואתה כי תוכיח את נפשך הצלת. לפחות את נפשך הצלת, אבל אם לא, "את דמו מידך אבקש". הנה, פרשת השבוע מלמדת אותנו מה הפטנט שאדם יכול להקיא מתוכו את כל הראיות ושמיעות האסורות ואת הקרירות בעבודת ה' רק בדרך המחאה.