אל ימנע אדם עצמו מלהוכיח
- - - לא מוגה! - - -
הסבא מקלם, זיכרונו לברכה, אמר, מתי זמן הגידול
של בן תורה,
מתי זה הזמן שהוא גודל באמת?
כשהוא בישיבה.
הן בלימוד התורה והן בשאר דרכי העבודה.
ומה שהוא קונה בזמן הישיבה, הוא קונה לעולם.
ומה שחסר בישיבה, יחסר לו לעולם.
תשמעו עכשיו מה המסקנה.
הוא אומר לכן, כשאתה בישיבה,
זה לא משנה, אתה בכולל, זה לא משנה, אתה בחברה,
אתה בשיעור תורה.
כשרואה בחברו דבר שמחייב להוכיח אותו,
אל ימנע עצמו מלהוכיחו.
מי המונע אהבת עצמו? מה, אני אגיד לו ככה, אחר כך הוא יבזה אותי, יגיד לי, יפגע בי, ייפגע, יגיד לי,
כבר לא יהיה חבר שלי,
אהבת עצמו מונעת אותו.
כשרואה בחברו דבר שמחייב תוכיחה,
אל ימנע עצמו מלהוכיחו, אלא אדרבה,
יתחזק כנמר.
הביא עז כנמר בדברים שבקדושה.
לעשות רצון אביך שבשמיים, יש מצווה הוכיח תוכיח את עמיתך.
אם לא אתה תישא עליו חטא.
ואז כשהוא יהיה גברא בן גוברין,
כשהוא כבר יתבגר ויהיה אחד חשוב,
יהיה עליו להוכיח את בני ביתו.
אולי הוא יגיע לרמה כזאת שהוא כבר יכול להוכיח את בני עירו.
אולי הוא יגיע למצב שהוא יכול להוכיח כבר את כל בני דורו.
אז יהיה לו את האומץ מי יוכיח אותם ולא ייתפס בעוונם.
כי מי שלא מוכיח את בני דורו,
הוא נתפס ונענש על זה.
כל הרבנים
שלא מוכיחים את הבית כנסת, את הקהילה, את השכונה, את העיר,
את העולם כולו,
יש בכוחם כי מחזיקים מהם משהו
והם לא מוכיחים
כל העוונות של הקהל בצוואר שלהם.
וכן בזמן שהתורה בשפל
ולא נותנים חשיבות
לבן תורה,
אתם יודעים, יש תקופות שמבזים את אלה שהם בישיבות,
צריכים להיזהר לא להתבייש
מלומר אני בן תורה, כן, אני בן תורה, כן. יש לך טענות?
כי על ידי זה חס ושלום הוא יענש הרבה.
ואדרבא צריכים להכריז בפה מלא ובעזות
של קדושה, כן, אני בן תורה,
אני הבן של הקדוש ברוך הוא. יש לך בעיה?
חפש מי שיפתור לך אותה. ביי.
על זה נאמר,
הביא עז כאן נמר,
שלא יתבייש
מן המלעיגים עליו.
ובהודאה הזאת שהוא מודה,
הוא יזכה לרוב טובה כמו שזכתה לאה אימנו.
אחרי זה כמובן צריך להיות
קל כנשר ורץ כצבי
לעשות את רצון אביך שבשמיים,
וגיבור כארי להשלים עד תום את כל המצוות שצריך לקיים.