מעשה מהנועם אלימלך זיע"א: 'לשברון הלב הזה חכיתי!'
יש סוד של התרחקות! יש התקרבות ויש התרחקות. לפעמים הרב מרחיק מישהו - וזה בשביל לקרב אותו.
תלמיד אחד שאל פעם את רבו: "רבי! למה עלי אתם מקפידים תמיד,
אבל כל כפרי, סנדלר, חייט שבא אליכם - מתקבל בכבוד גדול ובחיבה מופגת?".
ענה לו הרבי: "הם רחוקים - אותם צריכים לקרב. אתה קרוב - לכן מרחיקים אותך!".
כענין הזה מעשה עם רבנו הנועם אלימלך זתע"א,
כל פשוטי העם אהבו אותו אהבת נפש, כי הראה להם חיבה יתרה ופנים שוחקות, תלמידיו - רעדו ממנו פחד מוות!
הגאון רבי נפתלי מראפשיץ זתע"א, הוא היה יחסן גדול,
פרוש: בעל יחוס גדול משפחה מאד-מאד מכובדת.
בצעירותו הוא נסע לראשונה אל הנועם אלימלך - הרבי לא רצה לקבל אותו בכלל, ביזה אותו! והשליך אותו מעליו
ואמר: "אין לי זמן למיוחסים ולמפונקים. שילכו הם עם הגאוה שלהם למקום אחר".
לנגד עיני הראפשיצע'ר, נכנס קצב לרבי, אחר כך נכנס חלבן ואחר כך נכנס רוכל והוא נשאר בחוץ...
שוב הוא פנה לגבאי: "אולי עכשיו יקבל אותי הרבי?"
הגבאי הכיר את רבי נפתלי מראפשיץ, שלמרות גילו הצעיר, כבר נודע בשערי פולין וגליציה: כצדיק ולמדן!
גם הוא לא הבין את התגובה החריפה של הרב כלפי האורח החשוב הזה,
אבל הסכים הגבאי לנסות שוב לפנות אל הרבי. 'נכנס לפני ולפנים'...
והרבי הרים את קולו בכוונה שישמע גם בחוץ: "בשום אופן! שילך לאן שהוא רוצה,
העיקר: שיסתלק מכאן, חסר בעלי גאווה בעולם?! מי צריך אותם פה!?"
הגבאי חסר אונים, יצא מחדר הרבי לחדר שממתין הקהל.
רבי נפתלי שמע כמובן - נפל מכסאו, שכב על הארץ, התייפח בבכי שעתים תמימות!
ומלמל כל הזמן: "רבוש"ע! למה אני אשם שנולדתי מיוחס?!"
בסוף: "הייליגער' טאטע, הייליגער טאטע - אבי הקדוש אבא שבשמים! אתה בוחן לב וכליות, אתה מכיר את לבי השבור"
- והתעלף באפיסת כוחות.
הנועם אלימלך זתע"א קרא לגבאי ואמר לו: "עכשיו תקים אותו, תשקה אותו ותכניס אותו אלי".
כשנכנס הראפשיצער' - אמר לו הרבי: "לשברון הלב הזה חיכיתי" וקבל אותו בחמימות.