אסור לעשות טובה למי שאין לו הכרת הטוב
וכתב המהר"ל ב'גור אריה': ואסור לעשות טובה למי שאין לו הכרת הטוב!' והדבר פשוט מאוד: הרי אם אינו מכיר שזו טובה, אלא זה כעין 'פרעון חוב' והרי במציאות זה לא 'חוב' אלא זה טובה – אז הרי אני מכשיל אותו! אם ה' יוריד גשמים ולא מכירים בטובה, אז הוא כאילו מכשיל אותם שזה חובה; חובה לתת להם גשמים. אנחנו סבורים: 'דבר מובן מאליו שבחורף יורדים גשמים!' לא מרגישים: 'שהגשמים הם טובה!'
חכמים אומרים: 'שיום ירידת הגשמים זה יותר מגדול מתחית המתים! יותר גדול ממעמד הר סיני, יותר גדול מבריאת שמים וארץ...!' אלא נדמה לנו: 'שכך חקק הקב"ה בבריאה: שהשמש תזרח בשחר ותשקע בערב...' והרי אין זה כך. הרי ירידת גשמים זה לא טבע כלל ותמיד הם טובה. בשעת בריאת העולם, כשההשגחה העליונה עומדת להקים עולם – אם אין הכרת הטוב – לא נותנים. לכן לא ירדו גשמים עד שהתפלל אדם הראשון.
ואי אפשר להעמיד עולם בצורה מעוותת: שהכל על אוטומט. לכן כתוב בארץ ישראל: "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא יא) מה שונה ארץ ישראל משאר המדינות? כולם שותים מן השמים. אבל בישראל זה לא ככה; זה לפי המצוות שלנו. היה לנו רצוף שמונה עשרה שנים שחונות עד שהכנרת נעלמה ונהיו איים בכינרת. ויום אחד הקב"ה פתח את השמים ומילא אותה "פול".