שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ
- - - לא מוגה! - - -
כתוב ואין יתרון לבעל הלשון, אדם שמספר לשון הרע ומדבר לשון הרע,
אין לו שום הנאה גשמית מזה,
הוא לא טעם משהו,
הוא לא עשה איזו עבירה שיש בה איסור, שנהנים מהעבירה.
הוא מדבר, כמו שהוא מדבר, אומר שחרית,
הוא גם מוכר אנשים,
גורמים להם נזקים, הכול, אין שום הנאה מזה.
הבן אדם טיפש, מטופש, מדבר לשון הרע
ומאבד את עולמו.
אין אלוקים נגד עיניו,
שפתנו איתנו,
מי אדון לנו?
לשון מדברת גדולות,
יותר גרוע מעבודה זרה, שפיכות דמים,
מעריות.
יותר גרוע.
הבן אדם, איך נופל בזה הרי? בעל הלשון, אומר הרמב״ם, חורץ דינו, אין לו חלק לעולם הבא.
ואין מזה הנאה.
אז למה שבן אדם יגיד?
הוא אומר לשון הרע בשביל הרע,
זה בגלל שהוא אפוף ביצר הרע עד טמא.
הוא לא מרגיש כלל את הצער שהוא גורם לחברו במה שמדבר עליו.
שאילו כן, בוודאי היה נמנע מזה, אם היה לו רגש.
לדוגמה,
יש אנשים שיכולים לדבר פה ושם, אבל אם הם רואים שמישהו נפצע
או סובל ייסורים,
מי שיש לו רגש משתתף בצערו,
יש כאלה שיבכו גם,
יש כאלה שיחמלו ויעזרו ויסייעו,
יש כאלה מעבר לכך,
תלוי כמה רגש יש לך.
אבל יש אדם אטום, אטום, כמו אבן,
לא אכפת לו, הוא יכול לעבור כמו הגויים,
מישהו נדרס או משהו, כולם ממשיכים ללכת.
שום דבר, אף אחד לא עוצר.
אף אחד.
ראיתי במו עיניי בכמה אירועים מחוץ לארץ שכך היה.
אם לא היו הבנים של לידי הם לא היו מצילים את הבן אדם מהאמת. אפילו לא קראו לאמבולנס.
עוברים.
עכשיו בן אדם הולך, מדבר לשון הרע על חברו,
מזיק אותו,
אין לו שום רגש.
הוא לא מרגיש מה הצער שהוא גורם לו, לאן זה יוביל,
לאן זה יגיע וכו'.
אין תקנה לאדם כזה.
ובפרט אם בן אדם כזה מדבר,
על משפחה,
על קהילה,
אין לו תקנה עולמית.
למה?
משום שאם דיבר לשון הרע, לא יימחן לו לעולם עד שהוא יפייס.
וימחנו לו באמת אלה שנפגעו.
ואם הוא דיבר כללית,
אין תשובה שיכולה לנקות אותו.
אז בעלי לשון הרע הם בחינת עמלק,
אחריתם עדי עובד,
יש להם לב של אבן והם לא מקבלים יראת שמיים בכלל. לא יעזור, תסביר לו, תגיד לו, תוכיח לו,
תעשה לו חשבונות, תצדיק פה, תגיד כך.
שום דבר.
למה?
כי שולט בו גם יצר הרע של טמא שאפף אותו והוא טמא,
ואחר כך יצר הרע של אבן שעושה אותו חסר רגשות לגמרי.
כמו שכתוב על עמלק,
ולא ירא אלוהים.
אין יראת שמיים בכלל.