דורשי ה' לא חולים במחלת "הכל טוב"
- - - לא מוגה! - - -
ואמר הכתוב, כפירים רשו ורעבו,
ודורשי אדוני לא יחסרו כל טוב.
כפירים
זה אריה צעיר.
אריה, אריה, צעיר.
אמן להמדבללים האלה שיושבים ככה בדשא וזה הלאה.
זה משהו צעיר.
רשו ורעבו. למה?
למה הוא רש, עני ורעב? למה?
כי השם לא העביר היום זברה.
היא לא עברה פה,
ואין צבי בסביבה,
ולא עברו מזון.
אז רשו ורעבו.
הכפירים
שואגים לטרף
ולבקש מאלוך להם. גם הכפיר מבין שאוכל זה לא
עם ריצה מהירה ולהתנפל וזה.
הכפירים שואגים לטרף
לבקש מאל אוכלם. הם יודעים שזה האוכל מהקדוש ברוך הוא. אתה שומע, הכפיר, מלך החיות,
יודע שהוא מלך.
מלך.
כל החיות תחתיו.
אין. מלך לא אוכל בלי שה' ייתן.
אין.
אבל דורשי ה' לא יחסרו כל טוב.
אה.
איך יכול להיות שדורשי ה' לא יחסרו כל טוב?
הרי אנחנו יודעים שאברכים חסר להם
ואין להם.
נכון?
והמקרר תפתח ריק!
ריק!
אז איך אומרים דורשי ה' לא יחסרו כל טוב?
אלא, אומר הרב לופיאן,
אחד נכנס
לבית
שרואה בית מרובה ילדים.
אז הוא מחפש, מחפש, יוצא, תופס את הראש, שואלים אותו מה קרה?
הוא אומר, אתה יודע מה זה? בית בני ילדים.
לא ראיתי ערכת עזרה ראשונה.
אין ערכת עזרה ראשונה.
היה פיקח, אמר לו, זה סימן שהם בריאים.
סימן שהם בריאים.
הם לא צריכים לא תרופות, לא שום דבר, לא פתגזה, לא כלום.
אלה שהם לא דורשי ה'
הם רוצים
שיהיה להם כל טוב.
כל טוב.
פחות מכל טוב לא טוב להם.
רע להם.
לא, אני חייב להחליף את הספה הזאת. זה כבר די. כמה זה? כבר שנה, שנתיים? אני כבר לא יכול...
שמע, המכונית הזאת, זה כבר זה. אם לא, זה עובר הקילומטראז', אם אני לא מחליף אותה, אז אחר כך המחיר יורד, וזה אני חייב להחליף.
זה לא, זה כבר לא זה. עכשיו יצא משהו חדש, עכשיו יש לידים. עכשיו זה אני אומר.
וכל דבר רוצה כל טוב, לכן אין לו נחת,
והוא לא מאושר,
והוא תמיד חסר, והוא אומלל, והוא מסכן.
והוא החליף, והוא עשה, והוא שינה, והוא זה, וגם הוא צריך עכשיו, כי זה כבר לא כל טוב. זה לא כל טוב.
אז יש מחלה שקוראים לה כל טוב.
כל טוב.
מה אומרים? שואלים אותך, להגיד, מה נשמע? הכול טוב, הכול טוב.
דבש, דבש, הכול טוב.
דורשי השם לא יחסרו כל טוב.
את המחלה הזאת של כל טוב, לא חסר להם.
אין להם מחלה.
הם לא חולים במחלת כל טוב.
הם לא יחסרו, לא חסרים את הכול טוב.
למה?
כי הם דורשי השם,
והשם חסר, אף פעם לא.
הם דורשים רק דבר אחד, את השם.
השם יש.
יש.
מה אני עוד צריך כלום? אם יש השם, הכול יש.
מה שהוא נותן,
זה מה שצריך.
איזה הוא עשיר?
שמח בחלקו. איזה חלקו?
שהשם קצב לו את חלקו. זה חלקו.
יותר מחלקו שנקצב לו הוא לא יכול לקבל. זה חלקו.
אין יותר מחלקו.
אז ממילא אין לו דרישות יותר.
הוא לא מצטער על מה שאין לו.
לא דורש כל טוב. מה שיש, מברוכ.
עכשיו הפסוק מובן.
כפירים רשו,
מרעבו.
כי הם רוצים.
מה הוא רעב? הוא רוצה לאכול.
אבל דורשי ה' לא יחסרו כל טוב.
הם, לא חסר להם שום דבר.
מה שהשם נותן, פת חריבה,
מים לחץ,
אין שום דבר.
זה מה שאני צריך.