החייל הקוזאקי והסוס...
- - - לא מוגה! - - -
בשעה שהיצר בא אל האדם
ומסיתו לחטא,
דומה האדם לחשוב בטעות,
כי אם יובל דברי היצר
וישמע על העצתו,
יערב לו.
אך דא עקא,
הרי הוא כאותו אדם הסרוע על ערימת זפת חם,
אותה שעה של שכיבה בזפת
נעימה היא.
אבל כשהוא חפץ לקום,
אוי ואבוי, לא יכול לזוז ולנוע, דבוק,
לזפת.
והזפת
דבוקה בו.
ככה זה בעל תאווה.
בשעה שהוא ממלא את אהבתו
והולך שבי אחר רצונותיו,
טוב לו,
נוח לו,
טעים לו,
אבל אחר כך הדבר נורא ממש.
הריקבון שולט בו כל-כולו והוא דבוק לרעה.
לא יכול להשתחרר מהתאוות.
לא יכול.
תראו באיזה מהירות וחיפזון, כשאדם רואה איזה ממתק או משהו, איך הוא מושיט את היד ואיך הוא רוצה זה, וכבר אין לו זמן לברך,
העיקר זה יהיה כבר בפה.
תאוות.
הגאון רבי חיים מבריסק,
זכר צדיק לברכה, ממשיל את העניין
לפלוגות חיילים קוזאקים.
איש וסוסו
אשר הוא רוכב עליו.
אין קוזאק בלי סוס.
ועל החייל לשמור על הסוס.
צריך לשפץ אותו, לנקות אותו,
לשמור על בריאותו ושלמותו.
ואסור לו למכור את הסוס.
העמידו לרשותו סוס,
הוא צריך להיות עם הסוס תמיד,
ולדאוג לסוס,
לבריאותו, שלמותו,
נקיותו והכול.
זה אומר שלסוס יש קוזאק
שמשמש אותו,
ולא לקוזאק יש סוס.
ככה הם התאוות.
לא שהתאוות משמשות את האדם,
אלא האדם הופך להיות עבד לתאוותיו.
אבן עזרא אומר, רוב בני האדם הם עבדי התאוות.
במקום אחר הוא אומר, כל בני האדם עבדי התאוות.