זהו... אני משתנה!
אדם שעובר על לאו אחד (1) בתורה - צריך לקבל ארבעים מלקות, אם הוא חלש - אומדים אותו בפחות, כי אם יתנו לו כל מה שמגיע לו - הוא ימות! אבל המקסימום זה ארבעים. חכמים הפחיתו אחד (1), שלא יעבור על "בל תוסיף" אבל ארבעים.
אדם שמגלח את הזקן שלו בתער - מגיע לו חמש (5) פעמים שלושים ותשע (39), דהיינו; מאה תשעים וחמש (195) מלקות על כל פעם שהוא מתגלח! למה? כי על כל לאו מקבלים שלושים ותשע מלקות.
כמה יש פאות בפנים? חמש! – שתים (2) פה בעצם העליונה, שתים (2) פה בעצם התחתונה ו(1) בשיבולת הזקן, אז על כל לאו (1) לוקים ארבעים (40) מלקות.
למה לוקים ארבעים מלקות? למה?
כי מי שחוטא הוא נוצר לארבעים (40) יום בבטן אמו, בגיל ארבעים יום - התינוק כבר שלם בבטן! וכשהוא עבר על התורה שניתנה למשה רבינו בארבעים יום, לכן ראוי שהוא ילקה ארבעים מלקות ובזה יצא ידי עונשו.
כמה אלפים ושעות אבודות שאפשר לקנות בהם חיי עולם הבא! מתבזבזות ועפות להבל בלי שנדע לנצל אותם ולקנות את עולמנו!!
אם הם בשעה אחת (1) שעמדו והבינו: מה עיקר ומה טפל! זכו לעולם הבא!! - אז כמה שעות יש לנו כל יום! כמה שנים אנחנו חיים!! כמה עשרות שנים!!! מה עשינו עם כל השעות!? איך עוד לא קנינו את העולם הבא על בטוח?!
מי בכלל אכפת לו? מי דואג בכלל מזה? דואגים על יום מחר; שיהיה אוכל, שיהיה פה, שיהיה שם, שיש זה וזה... מה? שטויות! על זה בכה!
יש לאדם אלפים-אלפים אלפים של שעות שהוא יכול לקנות עולם הבא ולא מנצלים את זה!
כמה שבתות נפלאות אנחנו יכולים לנצל! כמה ימים טובים, כמה תעניות, כמה הזדמנויות ותחנות שהקב"ה נותן לנו בשביל שאנחנו נתעורר כדי שנעזוב את ה: 'חולין' שנהיה בשבת קודש עם ה' שנהיה בימים טובים, שנדע בתעניות על מה אנחנו בוכים... תחנות הוא נותן לנו להתבוננות - ואנשים לא מנצלים רק מחכים: 'מתי יגמר התענית?' - לאכול....
אז כל בן אדם צריך לקבל קבלות,
זה החכמה, כשאדם מרגיש רגש כלשהו של התעוררות, צריך לקבל על עצמו החלטה אמיצה: 'זהו! אני משתנה!'
כשאדם לא מנצל את הרגע שיש לו להתעורר לעשות - עלול למצוא עצמו כעבור זמן מול שוקת שבורה.
אתם שומעים?
תכניות לחוד וביצועים לחוד, כי: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא)
אתה יכול לתכנן שתעשה כך - ולא תהיה אז.
אל תחלמו חלומות! כל רגע שיש הזדמנות לנצל - תנצל.