אל תגידו "לא ידעתי" - הודעתי!
- - - לא מוגה! - - -
היה תלמיד חכם עצום, תנא קדוש,
בשם אלישע בן אבויה.
הוא היה הרב
של רבי מאיר בעל הנס.
והוא יום אחד כפר,
פקר,
עזב את כל התורה והמצוות, חילל יום הכיפורים.
לא רק שלא צם,
עשה דברים איומים.
נהיה הפוך
מיהודי שומר תורה ומצוות. הפוך.
יום אחד הוא נפטר,
הגיע לעולם האמת,
אני מתרגם לכם את מה שכתוב בגמרא,
ושם בבית דין של מעלה אמרו לדון אותו אי אפשר.
זאת אומרת, אי אפשר להכניס אותו לגיהינום.
ולהביא אותו לחיי העולם הבא גם אי אפשר.
אז מה, איפה הוא יהיה?
אם לא דנים אותו ולא מכניסים אותו לעולם הבא, איפה הוא יהיה?
תארו לכם עכשיו בן אדם,
אומרים אתה יודע מה, אתה לא הולך לגן עדן, לא לגיהינום.
הוא אומר, או יופי, לפחות לא גיהינום, יופי, לא גן עדן.
אומרים, טוב,
אתה תהיה ליד הכוכב שם בחושך,
תישאר שם עומד לנצח.
ככה, תשב.
זה עונש או שכר?
זה לא עונש.
לא, זה לא עונש. זה נקרא ניטרלי. לא עשו לו שום עונש. לא הרביצו לו, לא הכנישו אותו, לא כלום.
אין איפה להכניס אותו.
לא יכולים להכניס אותו לא לפה ולא לפה.
אז תישאר באוויר, מה נעשה?
אין המתנה, אין המתנה, לא התכוונו. תקשיב מה היה.
אמרו לדון אותו, אי אפשר. למה?
משום שהוא עסק בתורה הרבה.
עד שהוא פקר,
הוא היה תנא קדוש.
מה זה?
הוא לימד את רבי מאיר.
זה לא סתם בן אדם.
הוא למד תורה. התורה מגינה עליו. הוא לא יוכל להיכנס לגיהינום.
ולעולם הבא אי-אפשר להכניס אותו, כי הוא חטא, חטאים קשים וחמורים.
אי-אפשר.
מה אמר רבי מאיר, התלמיד שלו?
אמר, מוטב שידונו אותו בגיהינום
כדי שיגיע לעולם הבא.
שמעתם?
אז אמר רבי מאיר,
מתי אמות?
ויעלה עשן מקברו.
אתם תראו,
אני, כשאני אמות, אני אעלה למעלה ואני אדפוק שם בבית-הדין, כמו שאומרים,
ואני אגיד, אני מבקש להכניס את הרב שלי לגיהינום,
בשביל שיגיע בסוף, אחרי שהוא ינוכה ויצורף,
יגיע לעולם הבא.
ואתם תראו סימן
שיעלה עשן מהקבר שלו.
ברגע שתראו שהוא עולה עשן מהקבר שלו, תדעו שאני קיימתי את מה שאמרתי.
איך שנפטר רבי מאיר,
עלה עשן והקבר של אלישע אחר, קראו לו בסוף אחר, כי הוא התחלף.
עבר זמן,
היה חכם,
בשם רבי יוחנן.
מה הוא אמר?
אמר, זה גבורה לשרוף את הרב שלו?
גבורה לשרוף את הרב שלו?
אני,
אם אני תופס אותו ביד שלי, מי יוציא אותו מהיד שלי?
מתי אמות?
אכבה את העשן מהקבר שלו.
אתם תראו,
אני אמות,
ואחרי זה תראו שיפסיק העשן.
זאת אומרת, כל הזמן
יצא עשן מהקבר כאות
על זה שהוא נידון בגיהנום.
נפטר רבי יוחנן,
פסק העשן מהקבר.
עכשיו,
כמה זמן עבר מאז
שרבי מאיר הכניס את הרב שלו לגיהנום,
עד שבא רבי יוחנן והוציא אותו מהגיהנום.
כמה זמן עבר?
150 שנה.
כל הזמן,
הרב הזה, 150 שנה מיום פטירתו של רבי מאיר,
היה עולה עשן מהקבר של אחר
עד הפטירה של רבי יוחנן.
לא פסק העשן מהקבר,
והיה נידון באש של גיהנום,
עד שהציל אותו רבי יוחנן.
נמצא
שהיה כדאי
לאחר
להיות נצרף באש המתלקחת של הגיהנום
במשך
150 שנה,
רק כדי שיזכה אחר כך
להתענג בנועם של הטובה של חיי העולם הבא.
אבל אם לא היה מציל אותו רבי יוחנן בזכותו של רבי יוחנן,
מי יודע עוד כמה מאות שנים או אלפי שנים היה נידון בגיהנום?
מי יודע?
יודע. וגם כל זה היה טובה וחסד מהבורא יתברך בזכות רבי מאיר,
שביקש עליו רחמים שידונו אותו בגיהנום
כדי שיזכה לעולם הבא.
מזה אנחנו יכולים להבין
מה גודל החידון
בעולם העליון
של חיי העולם הבא
על שכר המצוות והתורה שכדאי ושווה לפני האדם למען זה לשאת ייסורים וסבל קשים ומרים בעומק השאול
כדי להצטרף
בלהט האש הנורא במשך שנים רבות
רק
כדי לזכות אחר כך
לתענוג בנעימות,
ביקר,
בעדן, בנצח של חיי העולם הבא.
ואת כל זה אפשר
מעכשיו לתקן,
שלא נצטרך את זה
על ידי התשובה.
אם עושים עכשיו
תשובה
ומחליטים שלוקחים את הדברים ברצינות
ומדקדקים במצוות ולומדים כל דבר היטב ושהיהלומים לא יהיו פגומים ולא צהובים ולא כלום
אלא בוהקים,
אין קץ לשכר שאדם יכול לזכות.
ואחד מהדברים הגדולים שיכולים לזכות את האדם לאין שיעור
זה שיהיה מזכה את הרבים.
אם הוא מזכה את הרבים
הוא קונה זכויות אין-סופיות, בלי סוף, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד,
לאין שיעור, לאין שיעור, לאין שיעור.
הוא נפטר והזכויות ממשיכות לעלות כל רגע, כל רגע, כל רגע,
בלי הפסקה
מאנשים שחזרו בתשובה, שחוזרים בתשובה, שמחזירים, שמחלקים דיסקים, שמעבירים ארצות.
אין גבול כמה אדם יכול לזכות.
אומר רבי שמעון בר יוחאי,
מאן דמזכה לחייביה אין קץ לשכרו. כמה שתגיד שכר,
לא אמרת כלום, כי אין קץ.
אין קץ. אתה לא יכול
לגדור ולומר, זה מה שמגיע לו.
אין דבר כזה.
אז הנה אנחנו עוד פה,
בעולם הזה,
ולפני יום הכיפורים,
בהחלטות ביד שלנו, ורק אנחנו מחליטים.
ואם נחליט טוב, יהיה טוב.
נחליט לא טוב,
יהיה לא טוב.
הכל תלוי באדם.
אל תבכו אחר כך, תגידו, לא ידעו אותי.
הודעתי.