הרגשת הסתירה - תוכנית אחרי ערבית
- - - לא מוגה! - - -
עד מתי אתם פוסחים על שתי סעיפים?
אם אדוני הוא האלוהים,
לכו אחריו,
ואם הבעל, הוא לא אומר האלוהים,
מוכרת,
ואם הבעל, לכו אחריו,
בואו נברר את זה עכשיו.
עכשיו אנחנו נברר.
טוב,
שואל הסבא מנוורדוק
למה הוא לא הציע להם מיד את המבחן של האש? בשביל מה לתת דרשות?
בואו ניגש לעניין, חבר'ה.
תעשו מזבח, שימו קורבן.
אם תרד האש אצלכם, אתם אמת.
ואם הפוך אצלי, אני אמת.
בלי הקדמות, מה אתה אומר עם דרשות וכל מיני דרשות? בשביל מה צריך דרשות?
תכלס, מה יוכיח?
מה יוכיח?
האש!
אומר הסבא מנוורדוק,
בשביל מה הוא אומר זאת?
הרי מי שפוסע על שתי הסעיפים
לא יעזור גם המבחן של האש.
מה יגידו אנשים?
מה, אז ירדה אש על מזבח השם.
ולא ירדה על מזבח הבעל. אבל מה זה בזיק? אם אפשר לעבוד את שניהם, מה זה מפריע?
זה לא על חשבון התפילה.
זה תוכנית בערב אחרי ערבית.
זה לא, זה לא על חשבון התפילה, מה הבעיה?
אפשר גם ואפשר גם.
אבל אליהו הבין שחייבים לעורר אותם בתחילה להרגיש את הסתירה,
להבין ולהכיר שעבודת השם ועבודת הבעל לא הולכים ביחד.
ורק אז יועיל המבחן.
אם לא באנו לברר את הדבר הזה,
באמת אין טעם בכלל במבחן של האש.
אבל המבחן הוא שיש לבחור עכשיו באחד משניים.
או בבעל
או באלוקים.
אין משהו אחר.
אין באמצע.
זאת הסיבה. זה נקרא הרגשת הסתירה.
בלי להרגיש שיש סתירה במעשים.
מצד אחד אתה כאילו דתי,
מצד אחד אתה גם חילוני.
מצד אחד אתה מבין שאסור, מצד אחד אתה עושה מותר. הנה דוגמאות.
ידוע הסיפור
שבאו שני מתדיינים לפני הרב,
והראשון שטח את התביעה, והרב השתכנע מדבריו ואמר לו אתה צודק.
השני התרעם, איך אתה אומר שהוא צודק
ועוד לא שמעת אותי?
הוא אומר תגיד מה שיש לך להגיד.
אמר מה שיש לו להגיד, אמר לו גם אתה צודק.
שאלה רבנית הרב, אמרה לו כבוד הרב,
איך אתה אומר זה צודק וזה צודק?
אמר לה גם את צודקת.
נו, אפשר שכולם יהיו צודקים?
הרי זה אומר נגד זה וזה אומר נגד זה, איך יכול להיות שכולם צודקים?
ברור שזה לא ייתכן.
ואנחנו חיים ככה בסתירה