"נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" - ביאור
- - - לא מוגה! - - -
כתוב שבעת מעמד הר סיני לא היו יכולים כלל ישראל לעמוד וכמעט שפרחה נשמתן.
על זה נאמר נפשי יצאה ודברו.
לא יכולים לעמוד.
הבאור
שאין הכוונה שהיה קושי בקבלת התורה,
אלא שהיה עונג כל כך גדול בקבלת התורה,
עד שלא היו מסוגלים לקבל את העונג הרב
הנמצא בקבלת זיו השכינה.
לא יכולים לעמוד מרוב עונג.
ככה כתוב שגם
אחרי מאה עשרים
זה קשה מאוד לסבול את האושר בגן עדן.
השם נותן רק כוח שאדם יוכל לסבול את העונג.
ואין לי היפוך.
אלה שבגיהינום לא יכולים לסבול את העונש. הוא נותן להם כוח לסבול את העונש, כי אי אפשר לסבול את העונש. אנחנו עם ציפורן חודרנית לא מסתדרים,
ועם גיהינום השם ירחם.
וכל הגן עדן, רק שתבינו, זה תרגולת והתרגלות
לקראת עולם הבא,
שהעונג שם לאין שיעור מהגן עדן.
אז תקופת הביניים זה רק הכנה שנסתגל לקראת האושר והעונג שיהיה.