אבא תקנה לי... אבא תביא לי...
- - - לא מוגה! - - -
פסוק שבתורה מעמיד את כל העולם על הרגליים.
כל פסוק.
זה מה שהשם אמר, מה שיצא מפיו.
אני השם לא שניתי,
אני לא משתנה, מה שאני אמרתי זה יתקיים.
אין גורם בעולם, אין כוח שישנה את מה שאמרתי.
אם אמרתי שאשלך על השם יהבך והוא יכלכלך,
אני עומד בדיבורי.
אל תבטח בשום אדם בעולם, רק בי.
אם ככה תחיה, תשליך עלי את הכול, אני אקח אותך.
אבל מסכן האדם, טמבל,
הוא התרגל מגיל הטיפש עשרה שהוא מזיז את העניינים.
אתה מבין?
בון, אבל.
הרי כשהיית עובר בבטן של אמא שלך,
אתה לא דאגת לכלום.
אתה לא שאלת מאיפה אני אחיה,
ואיך זה יכול להיות מטיפס רוחה, אני כבר מתפתח ואני נהיה ככה וככה וככה, והאוכל מסתדר והכול, מה זה?
איך זה?
ואחרי שאתה יוצא, אתה כבר מוכן לעולם.
אתה לא שואל שאלות.
וגם בגיל עשר אתה לא שואל שאלות.
אבא, יש משכורת טובה? יהיה מה לאכול?
אתה רק אומר, אבא, קנה לי, תביני, תביני, תקנה לי, תביני, תקנה לי, תביני, תקנה לי.
מה זה אתה חושב,
שיש פה ארנק פתוח?
מה זה, מגהצים כל היום?
ילד לא דואג.
הוא יודע, יש לו אבא,
זה הכתובת, אבא, תקנה לי.
לא נותן, וואו, זהו.
מפעיל לחץ,
מקבל.
אבא! יש אבא!
נו?
אבא הזה, בשר ודם,
אתה בוטח עליו, אין לך בעיה.
הגעת לגיל טיפש עשרה, אתה כבר לא בוטח.
טוב, על אבא שלך יכול להיות שבאמת אתה לא יכול לפתוח, כי הצרכים שלך כבר גדלו,
יש לך רעיונות,
דמיונות, ארצי אופנוע, ארצי מכונית,
אבא לא יכול לשחרר כל כך.
אבל אבא שבשמיים, שלא זן אבא אחד,
זן שבע מיליארד, שמונה מיליארד אנשים,
ועוד ביליוני ביליונים, בהמות, וחיות, ועופות, ודגים, והכול,
וזן את כולם בעיתו, בעיתו, אם לא, הם ימותו.
הוא, אין לו לתת לך סנדוויץ',
אין לו, אין אספקה יום.
אה, משאיות ייתקעו.
זאת אומרת, אדם מפגר.
מפגר.
נתנו לו עשר אצבעות, הוא חושב שהוא כבר כבש את כל העולם.