מה אתה: מכבי או מתיוון?
אז לכן יהודים יקרים!
חג החנוכה מאיר לנו בתוך הנשמה, יש אנשים שספגו בשמונה ימים האלו משהו לתוכם,
יש כאלה, היה חג נחמד, נעים, הדלקנו נרות, אכלנו סופגניות, נפגשנו עם המשפחה, היה חופש לילדים,
יופי, ירבו חגים כאלו בישראל,
השאלה: מה אנחנו הפקנו מזה, האם באמת הפקנו?
מישהו ישב מול הנרות והתבונן במעשה היוונים: כמה היה צער לישראל! וכמה זה,
ואיך כל העם שתק במשך שנים רבות?! ולא זז וקפא על שמריו, ואיך התרשלו בעבודה בבית המקדש,
ואיך זלזלו ואיך פה ושם עד שהשם שלל מהם את העבודה לגמרי, עד שטמאו את בית המקדש ואת השמנים והכל,
ובסוף די, די, די,
מתתיהו כבר לא יכול, אמר: 'עד כאן! אני הולך למלחמה נגד כל תרבות יוון!! נגד כל היוונים!!!'
ויוצא הוא וחמשת בניו למלחמה נגד מעצמה.
יהודי אחד, משפחה אחת קטנה יוצאת במסירות נפש,
יש להם סיכוי? אין שום סיכוי, אבל מה אכפת להם מהסיכוי? אכפת להם מה צריך לעשות,
'אי אפשר יותר לשתוק, נגמר, יוצאים למלחמה!'
והשם מצליח בידם. והוא עושה את העבודה,
"רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים"
את הכל עשה השם אחרי זה, אבל הוא רוצה לראות: מי מוכן למסור את נפשו להעמיד את התורה?
נו, אם אתם מזהים את עצמכם כמכבים - הנה מה טוב ומה נעים!
אם אתם לא מזהים את עצמכם כמכבים - אז יש סיכוי שההיפך ממכבים אתם יודעים מה זה - מתיוונים,
אלה שמתרגלים לתרבות הרווחת בתוך העם.
ככה היה בזמנם, וככה גם בימינו לצערנו, יש אנשים שהאוירה החיצונית מתקבעת בתוך הבתים
ואין חרדת קודש להעמיד את הדת על תילה, אלא
'תן לנו לחיות בשקט, תן לנו להעביר את הזמן כמו שצריך, בלי קטטות, בלי מריבות, בלי מלחמות...'
לא נלחמים בעבור השם ולא כלום, יושבים לומדים אוכלים שותים עובדים וחוזר חלילה
שנים חולפות ובינתיים עם ישראל יורד ויורד ויורד ויורד ויורד ויורד.