חיים בסתירות: ללכת בצניעות ולטוס בשבת
כתוב בשבת קי"ט בגמרא: "לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שלא היה להם בושת פנים זה מזה". שמאבדים את הרגשת הסתירה, כבר אין תקנה. בן אדם אין לו בושה, אז הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. מה שבא לו עושה. כבר לא מעניין אותו שום דבר. לא נוקף את ליבו. שום דבר!
המצב של בני ישראל במצרים, היה מצב של חיים בסתירה. עם ישראל היו במצרים במ"ט שערי טומאה. יש 50 שערי טומאה, הם היו ב-49. אם היו נכנסים לשער ה-50 לא היינו יוצאים משם לעולם! ה' חילץ אותנו ברגע האחרון לפני שניכנס. אבל מה כתוב? שאבותינו במצרים לא שינו את שמם, לא את לשונם ולא את לבושם. בוא נא! זה הקפדה יפהפיה! לא רצו לקרוא לעצמם מחמוד, מוחמד... שמות של מצרים. נשארו ראובן, שמעון, לוי, יששכר. שמות עבריים שלנו. לא שינו. לא שינו את המלבוש! לא הלכו לפי צו האופנה המצרית. לא שינו את הלשון. לא דיברו במצרית. דיברו בעברית. מה זה? הקפדות! הקפדות! אבל מצד שני, עבדו עבודה זרה. זה לא סתירה? זה לא לחיות בסתירה?
ראיתם איזה צנועה הייתה הבת של טראמפ? היא באה עם כובעון קטן, מחלוקת אם זה נגד השמש או שזה צניעות, אבל אמרו שהיא הייתה צנועה. אבל היא טסה בשבת. איזה יופי! צנועה טסה בשבת. אישרו לה. בטח אישרו לה. ומי אישר לרב שלה לאשר? מחמד. למחמד מותר לנסוע בשבת, לטוס בשבת. אבל היא יהודיה, אסור לה לטוס בשבת. מה קרה? פיקוח נפש? מה היא צריכה חולה שצריכים להבהיל אותה לבית חלים בטיסה? מה קרה? אישרו לה. אישרו לה. יופי! אז זאת אומרת, לחיות בסתירה.
לכן, צריכם להבין רבותי, בא הקב"ה ואומר לעם ישראל: "משכו ידכם מעבודה זרה יקחו לכם צאן של מצווה". "משכו, קחו לכם". לא הבנתי. אם הקב"ה רוצה שיקריבו קורבן פסח ויקחו צאן למצוה, מה צריך להגיד להם: "משכו ידכם מעבודה זרה"? אלא שמסוגלים, מסוגלים, לאחוז גם בזב וגם בזה. לכן אומר ה' לא! תמשכו את הידיים מעובדה זרה ואחרי זה תקחו צאן למצוה. מה זה מיותר להגיד. אני יכול להגיד לך: אתה בא לבית כנסת, אבל אל תביא איתך פסל של עבודה זרה. מה , ברור שבאים לבית כנסת לא באים עם עבודה זרה. צריך להגיד? כן! הנה הוא אומר להם. תמשכו את הידיים, תניחו את העבודה זרה ורק אז תקחו צאן למצווה. למה? כי יכול אדם ביחד, לחיות בסתירה, אסור ומותר ביחד.
דוגמה: כתוב בתהילים ק"ו: "וימרו על ים בים סוף". זאת אומרת, המרו את פיו של הקב"ה והיה מרי, מה עשו? כתוב: "ועבר בים צרה". מה זה "עבר בים צרה", אומר זכריה הנביא, מלמד שפסל מיכה עבר עימם בים. הקב"ה קורע לעם ישראל את הים ל-12 גזרים לכבודם. להציל אותם מיד המצרים, לקבל את התורה. ועוברים עם עבודה זרה בים! מנצלים את ההצלה ומעבירים מה שנגד ה'. מצביעים ואומרים "זה אלי וענוהו", כשאומרים "זה" זה מצביעים. "זה אלי וענוהו,, כולם היו בדרגת נביאים ומצד שני מחבקים פסל ביד השניה. יכול להיות דבר כזה?
בן אדם דתי עם זקן ישוב מול הטמבלוויזיה, זה בדיוק אותו הדבר. עבודה זרה! "לא תביאי תועבה אל ביתך". כל עקירת הדת שמה נמצא. כל האיסורים שמה נמצאים. ובן אדם אין לו בכלל בעיה. כי הוא חי בסתירה. ולכן, מתן תורה בא לחלץ אותנו מזה.