התורה היא הצרה של אשתך
- - - לא מוגה! - - -
כל מה שהאדם עמל ומצטער על התורה עצמה כדי לדעת ולהבין,
או כל מה שהוא מנדד שינה ומסיח את דעתו מכל הטרדות,
על ידי כך הוא פותח לו פתחים גדולים גדולים בתורה.
בזכות זה הוא יזכה שהשם יפתח לו את ההבנה בתורה.
אבל הוא רוצה לראות את ההקרבה שלך.
בזוהר הקדוש יש
משל נפלא,
משל לאחד
שחשק באישה,
ניסה אותה,
אבל היא הייתה סגורה מאחורי תריס,
והוא לא יודע איך לגשת אליה,
הוא לא מעז לדפוק בדלת, להגיד לה,
מה עשה?
לקח
כלי,
נגיד גיטרה,
מישון מחוץ לתריס והתחיל לנגן.
והוא מנגן, מנגן, מנגן, אולי היא תציץ לראות מי מנגן, אולי זה מחליף מוזיקה,
מחליף מנגינה, מחליף, עושה יום, יומיים, שלוש, ארבע,
כבר גמר את כל השירים,
כבר הוא לא יודע מה עוד לנגן.
והנה אחרי כמה ימים נפתח שלב אחד בתריס.
הוא ראה את זה, ישר הלך, הביא תזמורת.
תופים, מצלתיים, חצוצרה, והתחילו שם מקהלה.
אחרי כמה ימים פתחה עוד שלב.
היי, הביא פילהרמונית.
והתחיל לנגן, לנגן, לנגן, עד שפתחה את כל התריס וראה אותה מלוא קומתה.
זה משל לתורה.
אם אתה תחזר אחרי התורה,
אתה לומד איזה דבר,
אתה לא מבין.
הדבר סתום לך, לא מבין.
אתה יכול לעבור. אה, היא לא שומעת, זאת חירשת בטח.
אני מנגן, היא לא פותחת אפילו שלב אחד, כנראה חירשת יותר טוב, אני הולך, ביי.
לא.
תנגן, תנגן.
מנגן ושר.
תנגן, תנגן.
אז הוא מנגן.
ואם הוא חוזר על הלימוד, והוא חוזר על המשנה, וחוזר, וחוזר, וחוזר, פתאום הוא, אה, הבנתי, השתבח הבורא, הבנתי.
אז התורה פתחה לך קצת, אחר כך אתה לומד עוד קצת,
פותחת לך עוד קצת.
ועד שבסוף אתה פתאום נהיה מייבין, מייבין.
אתה לומד סוגיה ומבין, יכול להעמיק ולהתפלפל.
וואו, איזה אושר, איזה אושר.
והתורה
היא האישה הראשונה של הגבר.
התורה היא הצרה של אשתך.