ואהבת לרעך כמוך
האלשיך הקדוש כותב: 'כמו שצריך קשר ושלום בין אדם למקום, כן צריך בין אדם לחברו, כי על כן כל התורה תלויה בפסוק: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) כי כל הנפשות מכל איש ואיש מישראל יש להם אחיזה ושורש בא-לקינו יתברך, כל נפש ונפש לפי בחינתה; יש מפאת החסד ויש מפאת הגבורה וההקש בכל יתר בחינות, על כן בהיות למטה שלום ביניהם יתאחדו נפשותם פה ושורשיהם למעלה ויעשו יחוד במקומם העליון יתברך'.
אז כיוון שכל שורש של כל אדם הוא אחר: אחד חסד אחד גבורה אחד כך אחד כך... אז ברגע שהם מתאחדים - מתאחדים פה ובשורשיהם למעלה וזה יחוד העליון.
'וההיפך בפרוד ובשנאה, כי "נִרְגָּן מַפְרִיד" עליון "אַלּוּף" (משלי טז, כח) חלילה, על כן הספיק עוון זה להחריב את בית המקדש בהגלות את ישראל, כי רב ורע הוא מאוד עד אין קץ למוצאי דעת!'
הפרוד בין ישראל - הוא רע מאוד מאוד!
'על כן הוא יתברך בעת רצה ללבן נפשותינו, כאשר נתן לנו את השבת לקשר נפשותינו בו יתברך, כן נתן לנו את הדינים המשימים שלום בין אדם לחברו, כי על ידם איש "עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" (שמות יח, כג).
ו: 'מדבית דינא שקיל גלימא - זמר ואזיל באורחא!' זאת אומרת: מי שנטלו לו הבית דין את הטלית שלו כדי לפרוע לאחר - אז הוא מזמר והולך! שמח והולך. הואיל ודין אמת דנו, הוא לא הפסיד כלום! למה? - כי הוציאו את הגזלה מידו, והחזירו לו את הגלימה שלו לבן אדם לפרוע לו את החוב, אז הוא צריך לזמר, אז הדין עושה שלום.
ומן הטעם הזה ציווה יתברך: לשים דיינים אצל המזבח, כמו שאמרו זכרונם לברכה (במכילתא סוף יתרו) על סמיכות: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א) איפה זה כתוב? אצל "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" (שמות כ, כ) למה? - 'שהמזבח משים שלום בין אדם למקום והדיינים משימים שלום בין אדם לחברו!
אז הורה לנו הקב"ה: כי לפניו שני הדברים שווים!'
המזבח והדיינים - שניהם משימים שלום! למה? כי השם חפץ בשלום. "השם יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא) - 'אין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום!'.